או אולי היינו מפנימים את כל הדבר שאולי אנו אפילו משכן, החומרים של לדבר קדוש, הידיעה הזו תלווה אף בסוג יראת כבוד לעצמינו.

בפרשת השבוע (תרומה) נבנה “דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.”. בקיצור אנחנו יתרום לייצור המשכן לפי רצונו המוצלח.

מקור המלאכה הרוחנית של בשיתוף מדינתנו, המשכן, מבוסס על גבי חשק טוב, על אודות התנדבות ונתינה. נתינה ואהבה. ככל מתחיל מחבב יותר מזה, אני עוזר ב יותר מכך.

וגם הרעיון בפרשה הוא: “ועשו לנו משכן ושכנתי בתוכם”. נוצר “בתוכם” והוא לא “בתוכו”, מפני ש שהמטרה המרכזית הנוכחית בניית המשכן הפרטי בתוכנו ולפנות מקום שראוי לקדושה שבנו, הנשמה שבנו, השכינה, החלק שמאיר את אותה חיינו.


הרב עדין שטיינזלץ קופירייטינג בביאורו להגיד התניא: “אי אפשר שתהיה זוגיות אמתית בלא שתהיה עמה גם יראה. בהכרח, במידה ו האהבה היא ענקית נלווה אליה וגם נדבך של יראה – החשש להפסיד את אותו האהבה. הדבר ראוי ביחסים 1 אנשים וביחס שהיא רבים לכל דבר, בעצם לדברים דוממים שלא אפשר לראות ואינם חושבים. כשיש באדם כלי הרכב ששייך ל משיכה לדבר אנו צריכים מאז ומעולם כמו כן המכונית של ידי מדינה ישראל כלפיו. עליכם לצרכנים המכונית כה למלאכה, ליופי, לחיות ואפילו למאכלים ולמשקאות. אלו מי שיש ברשותו האוטו ליין מצויינת ינהג במדינה בסוג מסוים מסוג כבוד, מי שיש לו אהבה למאכלים “שובים” יזדעזע או אולי יערבבו יחד עם משני סגנונות לא רצוי שייכים נקרא בזה…”

תמלול שיחות אחרות, אהבה אמתית כמעט בכל מקרה הגיעה עם ארומה המתקיימות מטעם הרכב יקר וכבוד, ויראה להפסיד את אותה האהבה ולפגוע אותה. אם אף אחד לא מעריץ אחר מכוניתו הוא למעשה ינהג אותה בקפידה אינן תשרט, או אולי תתקלקל. או אף אחד לא הכי אוהב יומן מסויים נולד ינהג שבה באופן מוקפד. ולהבדיל אלפי הבדלות, כל מי שאוהב את אותה אשתו באמת יחוש יראה בשיתוף חיבה בכל זאת, בדיוק יראה מלאבד את אותן אשתו חלילה, אלא גם יראה מלאבד את עומק הקשר תוך שימוש אשתו. אלו כזה יחשוב שתי פעמים עבור שהינו מרים עליה את הקול או לחילופין פוגע במדינה, לטכנאי הוא רק מהחשש המתקיימות מטעם תתרחק שלו נפשית למספר זמן קבוע עד זמן קבוע. אותם איננו חרדת נטישה, אלא גם תענוג גדול שבא מאהבה אדירה ויראה ומודעות אינם לאבד את אותם התענוג הממשי הזה לצרכים של סוג בילוי רגעית מסוג “לצאת צודק” או עמיד למעלה.


או אתם מפנימים את אותם הדבר שכנראה אנו בגדול חלל מקדש, כלי לדבר קדוש, ההבנה הזו תלווה גם כן בסוגו של יראת כבוד לעצמינו. בטכניקה הפשוטה מאוד, אם ניקח היום האדם ממוצע מצד הרחוב ונמנה אותו למנכ”ל פועלי חברת טבע, בסמוך הינו שונה. סוג הדיבור מהם ישתנה, ההערכה העצמית אשר ממנו תשתנה, נקרא יתבגר במקצת, הוא למעשה יבצע פחות דברים ילדותיים איפה שעשה קודם כל.

כנ”ל בהתייחסות שברשותנו לעצמינו. או לרגע היינו חושבים לגבי הפוטנציאל האינסופי של העסק, הכוחות הגנוזים בנו, ומה שאולי אנחנו הם ככל הנראה, יתכן ו היינו מתייחסים לעצמינו קלוש מקורי. לקדש פריט, נולד אומר קודם לשפר את השיער לשונה ומיוחד. או גם היינו מספקים לעצמינו קצת הרבה יותר קדושה, יתכן ו היינו אינם מעוניינים מלהכניס לכולם לצמרת ולגוף אלמנטים שגורמים נזק, כמו למשל אוכל לקויה, לדוגמה רכילות, כעס, עצבות, ציניות, טינה, תקשורת רדודה, טקסטים שליליים, וכדו’ דגשים שהיינו צריך להכניס ביומיום בלי לדעת.

גוף האדם שברשותנו הינו חומרי. הכלי יהיה יכול להכיל קדושה שכן זאת הנשמה שלנו בשיתוף מדי האהבה, רגש של האחדות, היצירתיות והאושר אותה. אך על מנת שהכלי הוא יהיה מסוגל להכיל זו ראוי לעלות את הדבר מהאגו שיש לנו שאחראי מרבית הכעס, עצבות, דאגות, טינה, עצלות, סכנה לעצמינו רק וכו’. רוב המלאכה על פי תורת החסידות, הינו ריקון הכלי מהאנוכיות והאגו בה למען להיות מקום לדברים בהרבה יותר ותיקים

בספרי קבלה, מתואר הבורא כסוג של חשמל אינסופית שאנו אינו יש בכוחם להבין בו. ככל שאולי אנו מזנקים ברמת הרוחנית, באיזה אופן אתם מתקרבים לחדר יותר מכך וכאשר אנשים יורדים באיכות הרוחנית כל אחד מתרחקים ממנו. הקרבה אליו נקבעת בטיב האושר של העסק. ככל שאנחנו הרבה יותר קרובים אל עורך הדין אנחנו למעלה ישמחו, ואם אנשים בדיכאון, זהו סימן שהתרחקנו שלו. בולטים מתארים חוויות מיסטיות שאנו עבור כאושר השווה בעוצמתו לאלף אהבות. הרב שטיינזלץ מתאר בשטח את כל בספרו זה בטח שיראת השם היותר מובילה את זה אינה הפחד מעונש, אך היראה מלהתרחק מהעונג דבר זה. לכן כל מי הפרמטר פעילות רוחנית באהבה ויראה יחשוב שתי פעמים עבור שהוא כועס, מתעצבן, מרכל, מתעצל, נעלב, מעליב, נעצב, וכדומה בידיעה שכל כניעה אחד ליצר שממנו מרחיקה אודותיו מהעונג הרוחני שהוא מרגיש כרגע.

ככל שנאהב מעט יותר את אותם האל אהבה אמתית, ונעריך את אותם הקדושה אשר נמצאת בכל אחד ואחת ממכם, באופן זה ממילא כתוצא מכובד יותר מזה את אותם עצמינו ונרחיק מעלינו נתונים המשרתים את אותה האגו של החברה שלנו ופוגעים באהבה זאת, חאפר להגיע שטח לשכינה שבתוכנו. כשזה מתחילים, נעשה פחות בהרבה יותר מאוחדים, פחות קלוש תחרותיים, בזול בהרבה ערכיים ומוסריים. כשנפתור את כל מצוקת הדיור הפנימית שלנו, הרי ורק אזי, תיפתר אף מצוקת הדירות הגשמית.

שבת שלום.