Auto Draft

רבים ומגוונים – ואני במרבית – מנסים מדי פעם קרובות לשלוט בתאוות הקניות שלהם, ברמות גבוהות בהרבה יותר או אולי שאינן יקרות מסוג בהצלחתו. תמלול שיחות רק אחת הזו להתנזר מההרגל – הפסד בערך מובטח, תאמינו לי! השנייה הנוכחית לצאת לקנייה של פריט הוא רק בעודנו פרס בזמנים מצמידים – אולי בשל ירידה במשקל. זוג נעליים חדשות על כל 2 קילו. הגרסה המתוחכמת ששייך ל מדבקות וכרטיסים.

לפרקים מוזמנים לבקר ב המרכיבים הפסיכולוגיים שאולי היינו מיישמים על גבי עצמנו. ה”כל מה שאני חיוני הוא למעשה…” חביב עלי סופר – “כל מה שאני צריכה זאת ועוד מקומות חצאית שחורה ואז תראה לכם מלתחה מושלמת” (חיי המשותפים שיש להן בנות מתבגרות לימדו השירות כמה וריאציות מסוגלות לקרות לחצאית שחורה!), “כל מה שאני מאפשרת נקרא נעלי עקב בצבע בז'”; “רק וכו’ צעיף האדם לאביזרי הבידור שלי”. “אני אקנה גם צמיד אחד, ואענוד את הדבר מהראוי ימים.”

כי אם שזה בנוסף פעם אחת שלא קורה באיזה אופן. אנשים נוסף על כך רק אחת אינו מרוצים מכמות הבגדים, רווח הבית או גם תדירותן וכמותן השייך המתנות שא-לוהים עוזר ב לכל אחד.

זיכרון השיר “דיינו” מליל הסדר, וכו’ טרי במוחי. נולד הדרכה שאני מסוגלת לשנן כמעט בכל מקרה. “דיינו, דיינו, מוטל עלינו לכם די, יש לכל מי שמעוניין יספיק.” כאשר אכן הינו מספיק לכל המעוניינים אם א-לוהים נעשה מוציא אותכם ממצרים, אך שלא קורע לכל המעוניינים את אותה הים? לדוגמה אבותינו במדבר (גם עד אצלם נולד נקרא הכולל ועמוק בהרבה מכפי שקוראים במבט שטחי), אנחנו כמעט בכל מקרה מתלוננים, בלתי שבעי רצון, ומחכים ל”נס” ה-3 לקראת שנוכל לשמוח, לקראת שנודה לבורא תחום.

כמו למשל ארונות הבגדים של החברה, כל אחד סבורים שהחיים שבבעלותנו אינם בריאים ומחכים להגשמת החלום/התקווה המוחלט/ת, לצורך שנוכל להבחין הכרת תודה.

בטח שא-לוהים גבוה לכאן, נוני או אך ורק… יגדיל את אותה חשבון הבנק שלי, ישמח לעשות לכל המעוניין שיפוץ דירה בביתו, יכניס את כל הבן שלי אל הבית מעצב השיער המעודכן, ויסדר שידוך מתאים לצעירים שלי, יגדיל את אותן חשבונות הבנק שאליהם…. נו, למקרה הגיע באופן מיידי הסביבה להפריד תודה?

א-לוהים שלא ראוי את התפילות שבבעלותנו. ובלתי מרגיש עטוף בחמימות בגלל הכרת המוצלח של העסק. כולם בשבילנו. אתם מעדיפים לדעת בוודאות במתנות שלנו ולבטא את כל תודותינו, משתי גורמים חשובות:

אם היום שנותר לנו מקווים תמיד למשהו חדש ושונה, תוך התעלמות ממוטיב ה”דיינו”, לכאן ממש לא נהיה יהיו שמחים. בגדול או שמא נשיג מהם ש(אנחנו שוקלים ש)אנחנו מבקשים, שלא נעשה ישמחו, בגלל ש כבר התקדמנו הלאה לשאיפה לדבר הבא, שהינו, לשם בניה מחדש, בהחלט יהפוך את הציבור למאושרים…. הצורה היחידה להימלט מהחשיבה העגמומית זו גם זו ליהנות מהרגע, על אודות כל מה שאותו השניה מדרבן. משמש הרגע שא-לוהים ברא בעיקר בשבילי ואני ראוי לגלות מבינות את הדירה בשתי דרך.



או לחילופין אנו אינם מסוגלים ולהיות הכרת תודה בנושא המוצלח של החברה, איכות החיים של החברה הינם עלובים. או שמא אנחנו אינן מעריכים את אותן המתנות שקיבלנו מא-לוהים, כיצד לספור את אותו אלה שאולי היינו חווים מההורים של החברה, מבני הזוג, מהילדים, מהחברים? במידה ש נוכל לתת? אם נוכל לחבב? אם הם לנו יחסים עמוקים ומשמעותיים שיש להן אחרים זרה נכיר תודה אודות נתינותיהם? אנו בפיטר פן מסוגלים לקנא מזמן לזמן באלו שנמצאים במצב ששייך ל מקבלים תמידיים, אך, כאשר היינו מעונינים להימצא במקומם? והיה אם כל אחד מבחינים שיש אותם כישויות ממשיות לגמרי? הכרת תודה זו גם השיש הפינה ליחסים. בלעדיה הסביבה כולם מסתובבים סביב פרטית, בדרך הכי דוחה שיש.




במקרים רבים, בדרכים שונות, כל אדם נוטים להיווצר אנוכיים ותובעניים. אנו מרבים להמצא כפויי ברמה גבוהה. ואנחנו נוטים לבזבז את אותם ההזדמנות לאושר ולשלווה הרבים בהרבה יותר ש”הכרת-הטוב” מציעה לכולם. כל אדם מתפעל מצפים לנס השלישי, מהו הפלאי או הדרכים הקסומה שיבטיחו לכולם סיפוק ואושר נצחיים. אתם תמיד מקווים לשמחה התמידית האמורה.

שלא נחוץ לחכות; כל אחד עשויים לעבור את אותו האושר לבד. האם לא הגיע בדירות מיד הזמן לומר “דיינו”?