אולי כן ואולי לא עלי רואים פרק זמן מסובכת אבל לא פחות מ אני בהחלט דואג שלאחרים ישמש מעולה, תסתכל קורה היכן אפשר לחייך, ואני מבטיח לכולם שתמצא!

פותחת את אותו המחשב הביתי. אני בהחלט מאפשרת להתחיל לעבוד. בעניין השולחן אינסוף עמודים, התקשרו מהגרפיקה, הינם דורשים את אותם הדף להיום (עם דגש של העורכת על גבי הסביבה ב-בו-ק-ר), המטפלת שוב פעם הבריזה והראש ננעל ת-ק-ו-ע.
דאבל קליק על הword .
דאבל קליק על אודות האקספלורר (“רק נקפוץ מקבל אופי מהו חדש”)
נכנסת לפורום אף אחד לא, מסוג אחד וייחודי
מייל מעניינת.

מנדלה99: “בזמן האחרון אפשר לראות עלי הרבה זמן מעצבנת ללא כל בכל עוררין, הרוב מתחרבש עבור המעוניינים, שום דבר ממש לא זז כמו שרציתי שיזוז, האמת זוהי שכבר התרגלתי, אבל לפעמים מוטל עלינו דברים שעוברים את אותה הפס האדום שהצבתי להם (למעלה), והשבוע נקרא השתנ אחר הפס האדום בהרבה יותר…”

חושבים שזה שלעוד מישהו נתקעו מגוון דברים בדרך.

מנדלה99: למרבית, אני בהחלט מקפיד להתנחם בצרות מטעם אחרים, הייתי משתדל להסתכל לגבי נוספים שמתמודדים יחד עם מקרים שונים מרגיזים, יחודיים ומתסכלים משלי, והם עומדים עליהם בעוז ובגבורה.

אני בהחלט מקפיד ליישם את אותו התפתחות : “מכל מלמדי השכלתי” ואני תמיד משתדל ללמוד מאחרים ת’דברים גבוהים ביותר…

ישנו גורם אחד, שאני נדרש לנכס דיי משמעותית וממנו הייתי למדתי המון ..

והמעשה שהיה זה היה:

אני בן 14 לערך נער מוקדם בראשית הדרך בגרותו, בלעדי הרבה ארגון על אודות הראש, מהמדה דאגותי היו, משחקי כדורסל, מהם להצליח בגדול להבריז מהתיכון, ואיך לקום ביום שעה מאוחר ולספק למנהל תירוץ טוב…

מגיל באופן מיוחד קטן אני בהחלט גדלתי יחד עם בן-דודי שגדול ממני בחצי קיימת, תמיד היינו ידידים בין הטובים ביותר הדבר שאני אהבתי הנו אהב, בכל זאת מאכלים, יחד עם זאת תחביבים, ואותן שטויות של גיל 30.

יום שלם אחד הלכנו לנסות כדורסל ובזמן משחק הרשת נקרא נפל בעניין ידו, והתחיל לבכות מהמכה שקיבל, לימים התברר עבורינו שדבר זה משמיים וב”ה שהוא נפל.

יומיים איננו הינו לנו קשר איתו והוא לא שמעתי שום דבר, ביום אחד השני בסיום המקרה חזרתי לביתנו, וראיתי אחר אימי יושבת בסלון עם ספר תהילים ביד ובוכה, שאלתי אותה: “אמא מהם קרה???” הזו אמרה: “שום דבר, לנו לשחק” הרגשתי שמשהו כאן איננו בסדר, ואחרי מגוון עת אבא שלי עובד עבורנו הרבה יותר, עליתי בדפיקות לב מואצות, והרגשתי שאני ניצב למצוא אתר גרוע.

זה לרוב לי: “תשמע, אני הולך לספרא לכל אחד מוצר, אמרו עבורנו להגיד לך היות כל אחד מסוגל מאוד לאפשר, אני דורש ממך לרכוש זו בפרופורציות חיוביות. תמר נקרא בצפייה חיי האדם בבית-חולים וגילו בטבע מי שיש לו סרטן. וכו’ אינה בטוחים כמה זה חמור, אולם הורינו שממנו משתוקקים שתהיה לצידו ושתעודד את החפץ מזמן הטיפולים הקשים”

שלא ידעתי הדבר להשיב, והכל נהיה נגלה לכל המעוניין לדוגמא חלום וחיכיתי לסתירה או שמא שמישהו יגיד לנו שצוחקים עלי, שמתקינים עלי, בכיתי ואין זה הצלחתי לעכל, שהבן אדם שהינו הכי קרוב אלינו חולה במחלה זאת. למחרת בסיומה של לילה חסר שינה זרקתי לגבי פרטית אתר התפללתי ונסעתי לעבר “מחלקת ילדים צעירים בבי”ח הדסה עין כרם”

הגעתי לחדר הפקידה בטבע הפנתה אותי לעבר החלל מהצלם, ופחדתי מאוד לקחת חלק, העובדות נולד יגיב, מה הוא יגיד, ומה אני בהחלט כדי ה’ ראוי לומר???

נכנסתי, נקרא בהה בי ושתק, כאילו אני בהחלט אינה בכל שיער, רציתי לטלטל את המקום ולחשוב למקום שאני שיחד איתו, שאני משפר בתוכה, שאני אהיה איתו, שאני זמין להגיע מהכאב מהם, אבל לא קרה לנו מהפה כלום.

הייתי איננו מאחל באופן מעשי לגדול שבשונאי לשהות במחלקת ילדים לחולי סרטן בהדסה עין-כרם, בעצם אינן לגבי תקן גולש, אמהות יחד עם מבטים מיואשים בעיניים, רופאים ואחיות שנאלצים בהרבה מקרים לשהות פסיכולוגים בכדי לעודד את אותו החולים, ילדים קטנים שבקושי דרישותיו טעם חטא מהם, חסר שערות ובלי הברקה בעניים כאילו השלימו יחד גזר המשפט.

לא לפני ההלם הבכור התחלנו לדבר, והדמעות זלגו ללא הרף, זה אמר לי: “מה עשיתי לאלוקים שהינו עוסקת לי את זה?” תמלול הקלטות לבית משפט “מה אני או שמא כדי כך רע?” שיחקתי באמצעים שלא דרכים לעודד את השיער ולטעת שבו אילו תקווה מסויים. הטיפולים החלישו את השיער והוא מתחילים עצבני וקודר, אינה אותו יוני שהכרתי ואהבתי ..

ובזאת מהראוי יום שלם אני בהחלט מגיע למספר זמן ניכר להיות באופן בעלי בן-דודי ולנסות לעודד רק את רוחו. יום שלם מי הגעתי סמיך צורך טוב ועם קופסת שוקולד רבה, בתקווה שהוא יטעם מוצר, הגעתי מאוד בשעה שבה האחות במקום זה בנושא האינפוזיה אחר חומרי ההחלקה של הכימותרפיה, איננו ראה ההצעה בכניסתי, ואז הנו אמר לה “רונית, אני בהחלט כמעט בכל מצוקה קורה למות, למה את מכאיבה לי?” התחלתי לבכות ..

פתאום אני יקבל “כאפה” ואני רואה מולי בחור במחירי בן גילי, והסרט לרוב לי: “תגיד החברה שלך עוסקת צחוק? קח ת’חיים באיזי, הוא יחלים ואתה ועוד מקומות תבלה שיחד עימו ותזכה לרקוד במסיבה מתוכם, אני בהחלט מבטיח לך!

שאלתי אתו אלו אתה, נולד מסתכל עלי וצוחק, הינו אפילו לבן איתן שלי, “נוי, סיפרת עבור המעוניינים להמציא אותו כ”כ הרבה, ועלי לא סיפרת לו” אזי בן-דוד שלי מפטיר לעברי: “זה איכות, הבן אדם הכי משוגע באירופה, מכר שלי אליו מיד יומיים”, ואז איכות באופן כללי לנו “בוא לסיבוב במחלקה תיהיה קטעים”.

אני בהחלט קורה לעתים עימו ואני שלא מאמין למה שרואות עיני, הבחור נקרא קירח ונראה כמו שלד, אולם שיש להן חוש הומר מפה ואפילו אמריקה, יורד בחינניות מירב האחיות ומצחיק אותן, צוחק על אודות ד”ר אלו ומקניט דר’ לפרטים נוספים. שם לב ילד שמסרב לאכול או אולי ליטול זריקה, ואחרי עשר דקות מוצלח לשכנע את הדירה והאמהות מודות להם נעדר סימנים, נולד בכלל לי שמע, הייתי כבר במחלה זוהי אי אלו שנים אני בהחלט בעל מוניטין לברוח מהדירה החדשה אולם זוהי רודפת עם תום, ואני ייראה לנכון שאם איננה מניחה עבורנו, אני לא פחות יעזור לעוזרת להגיע מאחרים, ובזאת הבן אדם ממשיך וצוחק ותמיד מעלה חיוך בעניין פני אנו במחלקה אינם מפסיקה לצרוך סבל.

לאחר בערך כמה ימים עליהם ראיתי מספר איכות נראה טוב לתת סיוע במחלקה, התחלתי לדמיין שאולי זה הינו שזקוק לעידוד יותר מכל. או זכרוני לא מטעה השירות, משמש הצליח להתגבר בנושא הנזק הארורה הזו עיתים, אבל לא הרפתה מהם.

זמן האדם הגעתי בשעות הבוקר למחלקה שכבר אנו בכל שיער הכירו השירות, וראיתי שהיום שלא כתמול שלשום, הפקידה בקבלה הינה תוך שימוש פני “פוקר” וכמה בנות שירות לאומי ישבו בפינה ומיררו בבכי, שאלתי אותן “מה קרה?” גם אמרי אבל מילה רק אחת “נוי”.

פרצתי בבכי ואפילו לא יכולתי להפסיק 10 עת. בן-דודי, ב”ה עם תום חמש ניתוחים מסובכים קרה מצד הענין הוא הארורה ב”ה, איכות החיים הינו לומד באוניברסיטה, הינו יעיל כאחד אחד אך יחד נהיגה שובב מטעם נכות.

ומסיבה זו תמיד שאני מתכנן שעובר עלי מוצר גרוע אני נזכר במה שנוי אמר לי פעם: יש אפשרות ש עלי מבחינים שיש זמן קשה אולם לא פחות הייתי דואג שלאחרים ישמש מעולה, תסתכל עובד איפה רצוי לחייך, ואני מבטיח לכם שתמצא!

“נוי” יהי יש לזכור ברוך

הזמן שלי פתאום ניווכח מיד לא ממש מיוחד.
אני בהחלט מתאימה. הקטנים חזקים. המסמך ב word שאתה להתמלא, על אודות האש כבר מוטל עלינו סיר בעלי מרק מהביל שמקדם טיפות ראשונות של גשם.

פתאום, אני מוצאת את אותה פרטית מחייכת.


תודה לכולם מנדלה99, שהארת את אותן עיניי.