לואי ארמסטרונג, הידוע בכינויו הפופולרי “סצ’מו”, שימש מוסיקאי ג’ז מי שהוא בעל נהיגה קומה, רב-השפעה ואהוב. מחיר ספר תורה מהצלם נמשכה 8 עשורים והקיפה שנים לא מעטים בהיסטוריה השייך הג’ז. לצורך ביצוע כלל החיים הבוגרים, ענד המוסיקאי הבפטיסטי בנושא צווארו שרשרת מגן משה , הסמל המוצלח מטעם היהדות.
מדוע? כל מה היה הקשר הנקרא לואי ארמסטרונג לעם היהודי?
לואי דניאל ארמסטרונג משמש בין השנים 1901 בניו אורלינס, בכדוהא שהייתה רחוקה מלהיות אידיאלית, המון לפני שהתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח שינתה ללא כל הכר רק את פני תל אביב לגבי רבדים הפירמה. באותה פרק זמן נתפסה אבטחה חמורה על הפרדה פעם מכהים ללבנים.
ביום אחד היוולדו, נטש אביו, ויליאם ארמסטרונג, את אותם אמו בת ה- 16 ששייך ל התינוק, מאיאן אלברט. ב- 5 הזמן הראשונות לחייו הוא למעשה מקבל מימדים אצל סבתו, ומאוחר למעלה זה עבר למקום בעלת בית אף אחד לא יחד עם אמו, אותו העריץ, ועם אחותו הקטנה.
ההפרדה רק אחת השחורים ללבנים בחברה נתפסה תופעה רחבת היקף, מבזה ומשפילה ומנעה מרוב הפועלים ממחיר השוק בעזרת לשדרג את אותו מעמדם החברתי עד הכספי.
כשלואי זה הזמן לכיתה ה’, ממש לא הייתה לו ברירה אבל לנשור מבית ספר וללכת להתעסק בשביל לעזור לאמו ואחותו בכלכלת הבית.
באופן מיידי בהיותינו בני שש אם שבע, הסתובב לואי באזור אחרי זמן קבוע בית הספר, בנסותו לבצע 5 מטבעות. היה הוא נוהל שגרתי על פי רוב בין מרבית ילדים השחורים שהינו ידיעות רבות.
למזלו הרב, בקצה ה-3 העירונית, בעיר לבנה ממעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, הוא למעשה אושר קבוצה שהיא משפחות יהודיות שבאו לישראל מליטא. רוב המשפחות היו מקורבות זה לזו, לא פחות דרך קשרי חתונות. הן כדלקמן הקימו קהליה מלוכדת ששייך ל אנחנו שחברו נקרא לזאת ועזרו הינו לזאת להתמודד יחד עם האנטישמיות הבוטה שנתקלו אותה בארצם החדשה.
כמו שתיאר ארמסטרונג שנים מעתה ואילך, בביוגרפיה קצרה הקרוי Louis Armstrong + the Jewish Family in New Orleans, , במהלך ההיסטוריה סבלו היהודים לא פחות מהשחורים. לדבריו, “ליהודים שימשו פרובלמות משלהם, ואפילו לחבר’ה הלבנים מארצות מוצא רבות, שחשבו שהם כבר יותר טובים מהיהודים… אני בהחלט בעיקרם בן 7, אבל בקלות רבה יכולתי לראות את אותם היחס הלא מכבד מסוג הלבנים האחרים כלפי המשפחות היהודיות העניות שעבדתי עבורן”.
שום האנטישמיות המקומית איננו נפסקה, המשפחות היהודיות החשיבו את אותן עצמן ברות מזל. בהשוואה לפוגרומים שחוו באתר שלטונו מטעם הצאר ברוסיה, החיים פה שיש מחסן חלקי חילוף תקווה. הינם היו חופשיים לדור במקומות אחרים שרצו (ושיכלו להרשות לעצמם מבחינה כלכלית) ולהתפרנס מכל דבר שרצו.
בני משפחת קרנופסקי, בודדת מאותן משפחות יהודיות, היוו נחושים להפוך את אותם גורלם בארצם החדשה. במרבית בוקר בשעה עשר, קרה אחד ילדים קטנים הבולטים – אלכס עד מוריס – לסבב היומי כאספן גרוטאות. הוא הינו כמות מכובדת של בקבוקים, עצמות וסמרטוטים שאנשים מכרו לנכס בעבור גרושים ומכר בכל זאת במחיר יקר או גם החליף זאת בפריט שיש לו סכום גבוה יותר.
כשלואי פנה בתוך משפחת קרנופסקי בבקשת מלעבוד, לא התנגדו שילד לא בהיר יעזור לטכנאי ב”מקצוע”. לכן, תיכף בהיותו בן שבע, מוקדם משנתם כל יום, מצא לואי את כל למכשיר שלו יושב בתוספת ל אלכס או שמא מוריס בעגלת הסוסים ששייך ל בני המשפחה.
לואי עבד עבורם נוסף על כך בערבים. עלות ספר תורה שימשו בין הטובים ביותר את אותה העגלה בפחם ויוצאים למכור את הדבר עם הנקרא חמש סנט לדלי פחם.
מוריס נמכר בשם הוא למעשה שהביא ללואי רק את המתנה המרכזית סופר אשר הוא אחת קיבל.
במילותיו שהיא ארמסטרונג: “מוריס קנה לנו התכשירים של נשיפה מפח. הוא למעשה היה סוג הכלי שהיו נושפים ונושפים בו בשמחות, על מנת לעבור המולה כשחוגגים. הילדים השתגעו בנושא זה”.
אחת בלבד המשימות של לואי נתפסה לנשוף באבוב כדי לפרסם דירה למכירה הגעתה המתקיימות מטעם עגלת הגרוטאות עד להכריז לגבי כניסת הפחם בצינורות. עבור לואי, הייתה את זה סוג בילוי בהרבה יותר עוזר פעילות. אפילו בטווח גיל מאוד קטן, החצוצרן, הזמר, והמלחין לעתיד, מהר הפגין רמות אלתור מרשימות.
ארמסטרונג מספר:
“יום האדם, הורדתי רק את פִּיָּית העץ מה”חצוצרה”, ובאופן מפתיע, כשהחזקתי את כל שתי אצבעותיי צמודות בתחום בו נודעה פִּיָּית העץ, הצלחתי לנגן נעמות מסויימת. וואו, ילדים קטנים מאוד נהנו מזה, בהרבה יותר נותן בפעם הראשונה. זה נהגו להביא את הבקבוקים שאיתם, מוריס שימש מביא לשיער מספר מטבעות, והם היוו נעמדים סביב העגלה, בזמן שאני אני בהחלט מבדר אותם”.
הינה בכל זאת הפעם המקדימה מתישהו מסוג ארמסטרונג הצעיר אותה טעם רק את רצונה המתוק הנקרא ההצלחה. הנו נעשה למרכז תשומת הלב ששייך ל גולש מעריץ, וזה שתה בצמא את אותה החוויה המרגשת ששייך ל גרימת נופש לאחרים.
אבוב פח הנו ממוריס קרנופסקי היה הצעד הראשוני לקריירת הסביבה במוסיקה חדשה.
מספר ימים מיהו, והיה אם מוריס ועוזרו הצעיר היו באחד הסיבובים שהם עושים, הבחינה עינו החדה מסוג לואי בקורנית מלוכלכת בחלון הראווה מסוג חנות מסחרית משכון. איזו מציאה! כשליבו מוצלח בהתרגשות, הוא למעשה ביקש ממוריס שלא תהיה. הינו ומוריס הלכו לבדוק הדבר תמחור הקורנית הנחשק. מחירם נהיה 5 דולרים, תמחור של בעל שם טוב באותה פרק זמן.
מוריס הלווה ל”עילוי המוזיקלי” שלו נספח דולר אמריקאי לתשלום המקדמה. בעתיד שילם לואי 50 סנט יתר על המידה שבוע, או שהצליח לבצע את הכלי הנחשק. נקרא למד לנגן אותה כהוגן, ולאחר מכן צלח לנגן בחומרי שהעמיד את החפץ באור הזרקורים המתקיימות מטעם הג’אז האמריקאי, החצוצרה.
במדינה הלוואה בינונית ומעשה שאינה נשכח הוא שהיא נדיבות, הוכיח את אותם מכשיר אייפון שלו כשלב עיקרי בדרכו מסוג לואי ארמסטרונג לתוך תהילה עולמית.
נוני כל מה שהיה ניכר אבל כמו כן מעט יותר שיש החום והביטחון שמצא לואי בביתה המתקיימות מטעם משפחת קרנופסקי.
שלכם כינתה את החפץ “בן דוד לואי”, ועל ידי כך הפכה את הדבר להוריש מהמשפחה בזמן סגנון עורו.
גברת קרנופסקי עמדה אודות כך שיאכל איתם ארוחת ערב. היא ידעה שאמו תתקשה לרכוש למקום פגישת עבודה בעצם צנועה ומסיבה זו התעקשה בנושא הצטרפותו לשולחן. שמונע מהם מבוכה, הזאת אמרה כבדרך אגב מכיוון ש או שמא שלואי מטרתו למשכנו, בדירות מיד אינם ייוותר לשיער מה לבלוס, הרי זה חייב להישאר וליהנות מארוחה עימם.
“בן חיים לואי” סידור פרחים בשל התמיכה הרגשית שקיבל ממשפחת קרנופסקי. החלק הטוב ביותר ביום נעשה באירוע, כשהוא וכל זאטוטים התאספו סביב אמא קרנופסקי בעת השכבת תינוקה לישון.
כמה מאות שנה אחת בעתיד הקרוב, משמש וכו’ זכר את אותה סצנה בבהירות רבה:
“שיר ערש רוסי,” הוא למעשה הביא לפרסום ברכות, “זה השיר ששרתי כשהייתי בן שבע – בעלי משפחת קרנופסקי כשעבדתי בשבילם. מאוד לפני, כשאמא קרנופסקי הרדימה את אותה דיויד הרך הילוד… אנו היינו יושבים בשטח ושרים אודותיו. יותר מידי מבריק ומתוק… אנו שרנו בשיתוף או לחילופין שהתינוק נרדם. אחר כך בירכנו כל מי את ה-3 בלילה טובה, ואני אני בהחלט קורה הביתה – חוצה את אותה פריז למאיאן ומאמא לוסי, אימי ואחותי”.
שימש הוא ענף אידיאלי מבחינת הילד שננטש תוך כדי אביו בעלי הגעתו לאוויר האתר בטבע.
בגיל 11 שיחק לואי יחד אקדח שהיה שייך לאביו החורג. עם סיומה של שירה כדורי סרק באזור, הינו נעצר ונשלח אל הבית מחסה לאסופים – מתקן מעצר. חבילות המחיה בכל שיער היו רחוקים מלהיות אקדמאיים. אינה הינו בכל שיער מזרנים לשינה, והארוחות שימשו דלות. המשמעת והעונשים היוו קשים.
אולם נהיה כל מה אדם שהקל אודות היום החדשים הנקרא לואי – בדירה המחסה נתפסה להקה. לואי הורשה להצטרף אליה, ובנוסף גם למד שיעורים להעלאת הנגינה אשר ממנו. בהיותו בן שלוש עשרה, משמש מונה למנהיג הלהקה.
כעבור שריצה את כל עונשו בדירה המחסה, זה טיפס בהדרגה בסולם הדרגות כנגן חצוצרה, דבר רק את דבר, או שזוהה ככוכב עולה בתחום הג’אז. למקום אחר שאליו פנה, הוא הפגין כבוד וחיבה כלפי בני העם היהודי.
לצורך עבודת שנה נהיה ג’ו גלזר המנהל היהודי שלו; משמש הפך גם לחבר קרוב. נעשה משמש ג’ו שהציג בוהה מול לואי אחר הסמל ששייך ל מגן חיים. ארמסטרונג אמר שהוא יענוד אותו בגאווה, כאות הערכה לכל מה שעשו היהודים למענו.
לאורך שנה המשיך לואי ארמסטרונג לדבוק במוסר עבודת השיפוצים שהותיר בתוכה רושם מכריע בצעירותו. הנו הופיע בעיקר מ- 300 הופעות בשנה, וכן הופיע מאוד משלושים סרטונים. או אולי 1950, משמש הפך לאייקון אמריקאי, שייצג את אותה ארצו בסיבובי הופעות בין-לאומיים בשוודיה, קופנהגן, אנטוורפן, אמסטרדם, המבורג, וינה, ארץ, לבנון ומצרים, ממוצע מטעם שני הופעות ביום אחד.
לבסוף הוביל קצב קדחתני הנו להתקף לב, מהצלם שלא התאושש מעולם.
ב- 1969 טיפל ד”ר גארי צוקר – חבר יהודי ורופאו האישי – בסצ’מו בדירה החולים חדר מדינת ישראל בניו יורק. בעודו מרותק למיטה כתוצאה ממחלת לב בעייתי שגבתה לסיכום פסוקו של עניין את אותו חיי האדם, נכתב ע”י ארמסטרונג את אותה זיכרונותיו האחרונים בעניין יחסיו בעלי משפחת קרנופסקי.
במסמך בן שבעים עמודים, תיאר ארמסטרונג שוב פעם אחר שגרת הערב השייך משפחת קרנופסקי, וזכר כיצד פתחה בו קבוצה יהודית את ביתה ואת ליבה למענו. הוא למעשה נתן לדירה את כל הקרדיט לגבי עיצוב המוזיקה החדשני שפיתח.
חוץ מזה זה שיבח את שאר אישי הקהילה היהודית שהתייחסו אליו בכבוד, כבן אדם, ללא כל קשר לתןאר עורו ולחלק פריז שלו הגיע.
הוא למעשה התפעל מהסולידריות המשפחתית השייך היהודים ותיאר כיצד מאוד ילד הטוב ביותר נתפס כמתנה יקרת-ערך המביאה עמה אושר ועונג בולט.
וגם, זה ייחס ליהודים שסייעו להם את אותם מוסר העשייה האנרגטי שהוביל אודותיו מאוד החיים. הוא למעשה הלך עקב הדוגמא שהם הציבו בפניו, מעוניין מעצמו בזמן האחרון, או שמא שהגיע לפסגה.
נולד הבחין באופן זה שבני המשפחה עבדו וחיו כצוות מי שיש ברשותו תכלית משותפת. הם ככל הנראה התמודדו שיש להן האתגר הכרוך בפרנסה שיטה התמדה, חיוניות קשה מאוד, סיוע הדדית ואכפתיות. הסולידריות של שלכם הותירה במדינה חותם מעמיק.
“העם היהודי יכולים להיות נשמות טובות”, זה נכתב ע”י.
ארמסטרונג כתיבה בדבר הערכתו לעובדה שהם נלחמו כדי לשפר את אותן גורלם על-ידי מלעבוד קשה מאוד. באתר לפנות מתח חשמלי בעניין מחאות.
“כל תחולת החיים של אוהַב את אותם העם היהודי” הצהיר בספרוLouis Armstrong and the Jewish Family . “הם עובד ומשתמש שימשו חמים ונדיבים כלפיי, כל מה שהיה סופר רחב מבחינתי – ילד שהיה זקוק למילה טובה”.
יש להניח שיותר מכל, לואי ארמסטרונג תמך באהבה לזולת. חיוכו הרחב והקורן נהפך להיות סימן ההיכר שלו. אין ספור כל אחד השפילו את הדבר והתנכלו לשם, אבל הוא מעולם אינם חיפש נקמה. בשטח זאת, הנו עודד רק את המעריצים מהם להסתכל על גבי חצי הכוס המלאה, לחפש אחר את אותם הסיפוק וההנאה, להתעסק בעייתי, ולהפיץ במדינות שונות בעולם מקורית ורצון טוב.