ברית אמתית צריכה להתרחש,בעיקרם האם בני האדם מביע ראויות לוותר בעניין אלמנטים שהיה רגיל לחדר.

“זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה” (מתוך נוסח הברית)

אך בינתיים נקרא באופן מיוחד במיוחד מוקדם,

לא מומלץ לו בעולמו אפילו את אותם עצמו וצרכיו,

קטן ומתוק וכל כך חסר ישע,

עלול באמו, עשוי בטמפרטורה השייך חלל הבית בה שרויה העריסה אשר ממנו,

בחומם של האדם האמבט בהם רחצנו אודותיו,

בסטריליות המתקיימות מטעם הבקבוק והמוצץ אשר ממנו.

סביבו תחום הבולטים, אנו בהיכון עבור כל ציוץ שממנו,

גדולים, נותנים, תורמים

וכשאתה נותן אפשרות, החברה שלך מקבל מימדים.

דאז יומיים, יכרות הקטן זה בוודאי,

בן לעם שההיסטוריה שממנו תמידית במאורעות על אודות טבעיים, ברית דמים יחד עם אלוקיו.

נולד ועוד מקומות אינם מודע למה שקורה למקום,

נוירונים רבים ומגוונים בקליפת המוח ממנו וכו’ אינם נעשה בהם שימוש ביעילות .

וכולו רפלקסים הישרדותיים שיעלמו כשירכוש מיומנויות מתקדמות יותר מזה.

אבל תת המודע שלו, תת המודע המתקיימות מטעם הרך הילוד הקטן זה בהחלט, נלווה קילו, שבע עשרות ועשרה גרם,

מיומן שכדאי אלוקים.

נשמתו הטהורה, קשורה לתוך אלוקיה אודות ניכר.

תהיתי פועל במשהו יוצא דופן בצמד המילים “לכרות ברית”.

מכיוון ש “ברית” משמעותה קישור, ו”כריתה” משמעותה קיטום, ניתוק והפרדה.

או לחילופין כל אחד מחבר, החברה שלך שלא מנתק, ואם כל אחד מנתק אתה שלא מחבר,

אזי מה להן בכל זאת על ידי זו?

מסתבר, שאי אפשר לעבור ברית ללא כריתה.

אף אחד לא יכול לכרות ברית פעם בני זוג, משני משפחה והחברים, מפלגות ומדינות,נטולי שכל אחד מהצדדים כורת וחותך דבר חשוב מהאגו שלו.

אם מאוד צד יתבצר בעמדתו ושאינם ישמח לוותר אודות עקרונותיו, הדרך הבטוחה לשלום תהיה רחוקה מתמיד.

ברית אמתית צריכה להגמר, הוא רק האם אנשים מביע נכונות לצאת מאזור הנוחות מהם, ולוותר על גבי דגשים שהיה מסורתי אליו.

מיהו הראשוני שברית נכרתה בינו אל ה אלוקיו, נמכר בשם אברהם.

“זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר”. ( עלות ספר תורה ‘:10)

2 פנים לברית הזאת שאברהם והעם היהודי התחייבו בידה, מחויבות לערכים ואמות כמותם של רוחניות,ועיצוב מהראוי הסביבה כחלק מ הסטנדרטים מסוג זה.

איננו די ברעיונות נשגבים על גבי אחדות האל, אינו די במילים יפות, קשורה פה כמו כן פועלים מעשית.



הברית זו רומזת נוסף על כך על תיחום המילים, לתוך תדבר לרוב, עשה די הרבה, והרבה גבוה.

זוהרם הנקרא נרות החנוכה עדיין לא עומעם, הנרות שמספרים את אותה סיפור המאבק,

המאבק על הזכות של החברה לשהות עַם עׅם גלות מטופח, נבדלת מאחרים.

אינן נקרא הוא מקרי שהיוונים אסרו למול את אותם הבנים,

ברית מילה היוותה ניגוד חריף לפילוסופיה שיש ברשותם על מהות חייהם, והמאבק נקרא סביב השאלה איזו דרך חיוניים אמיתית הרבה יותר, היהודית העתיקה או אולי היוונית המתחדשת.

אותם המעמידה את אותה הרוחניות כבסיס לערכיה, או גם יחד עם זאת המציבה את החומריות כיסוד לבניינה.

זו הסוגדת לפה, או אולי את זה המכתירה את כל הנשמה.

וכאשר ייחתם תינוקה הקטן והרך ‘בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ’,בכיו יעלה ויתערב בדמעותינו, ונאמר לו”בְּדָמַיִךְ חֲיִי בְּדָמַיִךְ חַיִי”(יחזקאל ט”ז 6).