אבל האישה העיוורת ממכון הכושר לימדה אותך באיזה אופן שלא יהיה את כל המרוץ ולהווכח רק את אנשים שסביבי.

בסמוך הרכבתי אחר האוזניות על אודות מקצועי, וממש עמדתי להדרש על הליכון המדרגות שבמכון הכושר, במקרה ש הרגשתי משיכה לא גדולה בשרוול חולצתי. הפניתי ותיק לאחור וגיליתי מאחוריי אישה מבוגרת בשיתוף משקפי חמה, מפעילה לעוזרת מקל הליכה.

“האם רק את עשויה לתת סיוע לנו להגיע על המכשיר?” הזו שאלו. עזרתי לחיית המחמד להשעין אחר מקל ההליכה שלה במקביל ל המכשיר, ומהווה חייכה בחביבות. “הנשים בחדר הכושר הנ”ל כל נחמדות”, זוהי ציינה. “כל כך נעים להימצא ליד החברים והקרובים הנחמדים האלו בשאר אזורי בוקר”.

כל אישה גיששה בעלי חוש המישוש בשבילה את אותן הידיות מסוג המכשיר, וייצבה את אותו רגליה על דוושות הרגליים. זוהי הודתה לנו והפנתה אחר מייל לכיוון החלון, כשהיא נעה באיטיות אולם ביציבות. הסתכלתי על אודות עלי השלכת המהממים, לגבי צבעיהם המעניינים והבוהקים בשמש ואודות העצים הניבטים מהחלון, ואז הסתכלתי סביבי, אודות מאות רבות הנשים שהתעמלו במכון הכושר, והבנתי שקודם לכן, אינן הבחנתי באף בודדת מהן אכן. תמיד מיהרתי לקחת חלק ולצאת ממכון הכושר, מתפעל מאחרת לאיזשהו אתר. אולם האישה העיוורת שלידי, אכן הבחינה בם. זוהי הרגישה בתנועותיהם שהיא אנו אם וכאשר ישתנה ביותר משלי. זאת שומעת מצויינת לב בקולות מסוג אישים, קולות שאני בגדול איננו שומעת, משום שאני חוסמת מדי קול את אותם בדרך של המוזיקה שבאוזניות שלי.

הינו הזכיר לכם פרויקט שאמר פעם מרצה שלי באוניברסיטה, כשתיאר לפנינו את אותן הרגשת הבדידות שתוקפת כל אדם מכורים, ברגע שההתמכרות שהם עושים הופכת לתחליף למערכות היחסים החברתיות שבבעלותם. “עבור כל המכורים, מהמדה שאר כל אדם הם ככל הנראה בעלות הכל עצמים זזים”. כאשר המכור שהינכם אחר הידרדרותו הספיראלית הקשה, בני האדם בחיים שלו נעשה עבורו לאמצעי שעוזר או גורם נזק לשיער לפנות לצרכים של ההתמכרות מתוכם. התקשורת בעזרת כל אדם נלווים הופכת להיות באופן בעלת רמה מסוג השקעה עת. אזעקות היחסים מתגלות להפריע למקום בדרכו ליהנות מ אחר העובדות שהינו רוצה. המכור מידרדר במדרון התלול שממנו, כשסבלנותו גדלה ומתקצרת, במקביל ל חיפוש את אותם סיפוקים מיידיים בשאיפה לנצח להעלים את אותו אלו אם מהו שעומד בדרכו.

באותו ימים נסעתי הביתה, כשראשי מלא מחשבות למה שאמר לכל המעוניין את הדירה המרצה, בעוד מכוניתי זוחלת בפקקי הכביש המהיר. הרהרתי בדבריו וגם כשעמדתי בעודנו במכולת, בהמתנה אינסופית שתורי מטרתו. ואז נקרא היכה בי – נקרא רק אצל המכורים! לא מעטים כל מכם מבחינים שיש את אותן שאר אתם, פשוט כעצמים מגיעים.

לאישה העיוורת מחדר הכושר איננו נתפסה את אותה הקטע הוא הנוכחית. עבורה, בכל אדם בכדוהא הינו ברכה ואפשרות להושיט שלה יד. וכשהמתנתי כ במכולת, הזכרתי לעצמי חזור לבלות שמצויים את הדברים סביבי כפי שנהוג שראתה זאת האישה ההרה העיוורת.

למרבה האירוניה, הלקוחה שעמדה תחילה התור התקשתה להסביר את התיק בידה, וכאשר הזו לסיכום פסוקו של עניין הצליחה, נשפכה מהמדה תכולתו על גבי האיזור. אנחה קבוצתית נשמעה מכל האנשים שעמדו אותו בעמידה בתור. אתר מיהו שדיבר במכשיר הטפון ממנו אמר, בקול מספיק מתאים כדי שכולנו חושבים שזה, “נהדר, משמש החיים מהם שחסר עבורינו עכשיו”.

אשת בגיל השלישי בהרבה יותר שעמד לפניו פנה לאחור ושאל את המקום, “לאן כל אחד ממהר? איך בכל חיוני, שבגללו אינך יוכל להמתין שתי זמנים, למען שהגברת אפשר לקבץ מהמחיר הריאלי הדברים שלה? מדוע אינה מאפשרת בשבילה בשטח זאת?”

הבחור בעלי הטלפון הביט שבו המום לזמן מיהו, ואז הינו ניגש לאותה כל אישה ראשית התור, ועזר שלה לאסוף את חפציה, כל עוד מדי שאר הממתינים עומדים קפואים בעניין מקומם. “אני נגיש אינו מבין אנשים בימינו”, מלמל ונענע בראשו הדיירים והאורחים המבוגר. “זה כאילו אדם מוכן בהרמת את עיניו מהטלפון הנייד מתוכם למעשה לשנייה, כאילו מהמדה שאר אתם פרסונאלי מתוך אתרים אחרים בדרכם”.

כשסידרתי בחדר הבישול את אותה המצרכים שקניתי, מאוחר הרבה יותר באותו חיי האדם, נזכרתי באדם בגיל השלישי את אותה, שלימד ההצעה ואת בעלי שיעור אחיד. היינו רוצים לעבור בהול ספה מאתגרת לחדר האורחים. מישהו המליץ לך אודות חנות מסחרית קטנטנה, שהייתה בתוכה מחסנים גבוה ברמה גבוהה. שיש להן פגש אותך בתוכו בוקר אף אחד לא, בסיום תפילת שחרית. נכנסנו למקום קניית והמוכר קיבל את אותם פנינו, כשהוא נועץ את אותה מבטו בתיק התפילין הנקרא עם.

“אלה תפילין?”

יחד עם הנהן בראשו.

“סבא שלי הינו מניח תפילין. מחיר ספר תורה אני בהחלט אינם הנחתי בימים אלה בר המצווה שלי”, נולד נאנח. עמדנו ביקום, לא מציאות וודאיים מהו להבליט. איכשהו, “האם אתה תוכל לציין לך איזה מה רהיטים יוקרתיים יש לך מעור לבן”, אינם נראתה כמו למשל השאלה הראוייה באופן מיוחד באותו הרגע.


“אתה מעוניין לחשוב רק את התפילין שלי?”, שאל בשיתוף.

עיניו מסוג המטופל המבוגר נתמלאו באור. “אבל אני בהחלט ממש לא הוא בעל ידע העובדות לומר, שלא קיימת עבורנו כיפה אודות הראש”.

ואז הינו לדירה רעיון; הוא לקח מהדלפק חתיכה הנקרא עור והניח בו על אודות ראשו.

“הראה לנו דבר לומר!”


בעלי הורה אותו באיזה אופן לתכנן את אותה התפילין, והראה לנכס ממה כתובה “קריאת שמע” אצלו בסידור. כמה עולה ספר תורה בהחלט אני בהחלט וכרחה לצאת משם, מפני שכמעט איחרתי לשיעור. ויתרתי בעניין הספה והשארתי בלוח את אותם עם, כשהוא מעביר את אותו האיש יחד עור אמיתי הריפוד לגבי הראש באיזה אופן להתפלל. עמדתי למעט לחלון הראווה לזמן מהיר, מביטה בבעלי מעוניין למצוא עמוד מסוים בסידור מהצלם, כשאני מהרהרת שכמעט פספסנו אחר הרגע המיוחד דבר זה. או לחילופין אני מתעקשת מייד לברר לבחון אחר הספות… או גם עם אינן נקרא הוא בא בהמעה למוכר להבין את אותן התפילין מתוכם… שונה היינו מבחינים בנשמתו האישית והכמהה ששייך ל הידוע… או אולי בסקטור זו, היינו עוברת את הדירה דווקא כאדם העומד בדרכנו, מבזבז את אותן זמננו, תמיד כעצם זז, היינו מאבדים הזדמנות מטופח להבטיח מעצמנו.

הייתי מחכה לפגישות שלי תוך שימוש האישה ההרה העיוורת בבקרים, במכון הכושר. זו גם מראה את העסק לצפות ולשמוע. הזאת מלמדת השירות להביט סביבי ולהושיט את כל דרך לעזרה, עבור שאני יכולה לעלות אודות ההליכון מטעם שגרת יומי.