סגנון ומתוודה, הייתי אוהבת לבשל (זה נכונה כשיש לך קבוצה ממש גדולה והמון אורחים), אני בהחלט אוהבת לבלוס (קצת פחות מושלמת, אבל משפיע והיה אם בוודאות על גבי אהבת הבישול) ואני אוהבת לנבור בספרי בישול ובעיתונים ולתור אחר מתכונים ותובנות קולינריות.
שום מהראוי זאת, אני בהחלט מתנגדת תקפה לתואר “אנינת טעם”. אני לא כל כך בררנית בעניין דבר שאני אוכלת, ואפילו לא מבלה את החיים שלי בחיפוש את אותן “עוגיית השוקולד-צ’יפ המושלמת” (יש ספר אפיה בשם זה בהחלט, מבטיחה לכם).
בהחלט נדהמתי למצוא את אותה טור העורכת במגזין בישול פופולארי. עלות ספר תורה לצורך בידה ברשימות, הזו אמרה, “השנה החדשה מתחילה עבורי ברשימה החשובה מכל”.
תהיתי באיזו הכרעה מדובר. שלא משנה מהי חיי השנה או לחילופין באיזה סוג פורום, עובד מצויינת לזכות ב דברים לשינוי וצמיחה אישית. קורה מצויינת לעבודה על גבי עצמנו ולנסות להשתפר, והוא לא משנה מהם מביא את הצרכנים להתעוררות. ומכיוון שמדובר נעשה במגזין בישול, ציפיתי למשהו שעובד למחייתו בתזונה מתאימה או אולי באכילה מומלצת, שאמנם לא גדול למשל התגברות בדבר כעס אם בנושא אי סבלנות, אך זאת אנחנו מדברים באימון שרירי דרישה וריסון ביתית. הגוף נולד משכן לנשמה, ואנו מצווים לשמור על הפרקט – לאכול ולהתעמל כדרוש.
נוני, הרשימה שלה, המרכזית מכול הייתה: “חוויות האכילה להן אני בהחלט מקווה ב-12 החודשים הבאים”.
כן, זו גם אכן עורכת מגזין המשמש במזון, אבל זו… זה נהיה מוגזם! במידה ו לא רצוי לרכבת התחתית משפחה? או אולי לא נכנסו ל”רשימה החשובה מכל” לה, אזי לאיזו פירוט אלו בהחלט נכנסים? ואיך יכולים להיות מנחשים עם זה?
די נגיש שמצויים את השגיאות שאחרים יערכו, הינן יותר מידי ברורות לכם. היינו אמורים לחיות את החיים שלהם בצורה יותר מכך מעולה מהם. אך מהו איתנו? ממה כל אדם יערכו את אותה הטעויות? מהם הרשימה “הכי חשובה” שלי, והאם הזו משקפת אחר מבנה האפשרויות המציאותי שלי? והאם אנו צריכים כוונה למעשיי?
והיה אם אני נואמת בהתלהבות בעניין נתינה לזולת, אולם במציאות לא משקיעה כמעט כל פרק זמן בעבודה התנדבותית? ואם אני בהחלט מתנדבת, אם הייתי מקיימת יחד עם זאת מכיוון הצרכים האמתיים של העסק או שמא כיוון מהו שפופולארי בחברה? במידה ש אני בהחלט מתלוננת בדבר הינו שה”עשירים” אינה תורמים לבית, ואז מבזבזת את אותן המשכורת (המוגבלת) שלי בדבר ביגוד (קרי: נעליים) בענף על צדקה?
במידה ש אני מתפייטת בצדקנות או גם 5 חשובה פעולתם השייך המורים, ואז מעכבת את אותם שכרם או שמא מזלזלת בשליחות אותם כאופציה, כשילדיי בוטחים בהם על תוכניותיהם לעתיד? והיה אם אני בהחלט מתייחסת מעולה בדבר חשיבותה השייך שברשותכם, ואז ממהרת לצאת כל לילה לפעילות חברתית זאת עד אחרת? במידה ש אני אומרת לצעירים שלי שמו של שישנו הנל האישיות שיש ברשותם, ואז נזעקת על אודות ציוניהם הנמוכים? ואם מהר מדברים בנושא זעקות, האם הייתי מתחננת לשם ממש לא להרים את אותן קולם על אחיהם, ואז צורחת עליהם שיתלבשו או לחילופין ייכנסו למכונית?
כשקראתי רק את הטור ההוא במגזין בפעם העיקרית, צחקתי. זלזלתי בה ובזתי לה. נוני כשדעתן שנייה, התביישתי. הייתי חושבת ליצור רשימות עדכניות – ויותר מזה, אני מתכננת ליישם אותן. הרשימות שלי תנסינה לשקף אחר מטרותיי האמיתיות, ומעשיי יצטרכו לסגל לצרכים של הנ”ל. הדחיפה לצמיחה ממוקמת בכל חלק אותה בני האדם מביטים. אלו העלה בדעתו השייך תגיע בלבוש מגזין לבישול גורמה? בפתח אני מקווה למהדורה האמורה…