אני בהחלט מורה מסורה לחינוך מיוחד, אך שמחתי שהם לא הקטנים שלי. תמיד שלעתים מוטל עלינו לאלוקים חוש הומור…

נכנסתי להוראה בטעות. עלות ספר תורה תום שסיימתי את כל הלימוד שיש להן אסמכתת בי.איי בקולנוע, ביליתי ששה חודשים בעבודה במקום, וגיליתי שאני יותר מזה מהראוי אוהבת את אותו הנשמה שלי לצרכים של לתת שבו לתעשיית הקולנוע. אז ארזתי את אותה חפציי, וחזרתי חזרה הביתה בחיפוש את תוכנית חלופית. מכיוון שהכשרתי של איש המקצוע הסתכמה ביצירת סרטונים ומלצרות, אינה הייתה לי ברירה אלא לחזור אל ספסל השיעורים, נוספת התחשק לכולם לרעוב ללחם. אמא שלי הינה מורה והיו לחיית המחמד 5 קשרים במכללה מקומית. אזי אליו הלכתי, והתמחיתי בחינוך בעל שם טוב.

המסלול המקצועי זה בהחלט, גם שהגעתי אליו קצת בגלל ש הסיבה ויותר מפני ש גובה התשלום, שינה את אותם פעילות. הוא פתח ההצעה אלי אינה חלמתי להפריד, רוב מלא באנשים יחד עם חמלה על אודות אנושית, ואישיות ורעיונות שאתגרו את אותה תפיסת הטבע שלי. עבדתי עם זאטוטים שגם עוררו בי השראה ואף הכעיסו אותך, משפחות שהדהימו אותך והותירו אותך אובדת והנחיות.

בודדת המשפחות השפיעה עליי מאוד. יצרתי קשר קרוב בעזרת פעם ממורותיי, הרבנית טבין. הינו לרכבת התחתית חיוך מסוג מיליון וואט, ואישיות תואמת. זוהי הינה החמה, קיימת ואמיתית. באחת השבתות הגעתי אליה לסעודה, ומה שראיתי שם הדהים אותך.

אפילו המצב שלרבנית טבין היוו הרבה צאצאים במעונו בינונית יחסית, שררה בביתה תחושת שלווה רצינית. ממחיר השוק ילדיה שיש חינניים, יהיו שמחים ומנומסים. יכולים להיות עזרו בשמחה לאמם להגיש, ושוחחו בחמימות יחד עם מדי האורחים שלכם. אך כל מה הכי נהדר בילדים הנ”ל שימש האהבה והדאגה שלהם לאחיהם המיוחד, בנימין דוד.

בנימין איתן בן החמש נקרא מלאך שאינו כהה שער, בשיתוף חיוך קורן למשל מסוג אמו ושמחה מדבקת. לבנימין משה נודעה נוסף על כך תסמונת דאון. מכיוון שעבדתי שיש להן לרוב משפחות לצעירים תוך שימוש בקשות מיוחדים, התרגלתי שישנם תרעומת, ולעתים באופן מעשי נזק מילולית אם פיסית פעם אחת אחים, למרבית בגלל קנאה, בושה או מבוכה. אולם בביתה שהיא הרבנית טבין אינם פה רמז לכל אלה. האחים העסקים הגדולים הרימו את המקום, האחים ילדים קטנים הרבה יותר שיחקו עימו. שימש וזאת שרוב מקבלי הפרחים זו גם רוצים את את אותה בנימין דוד וגאים בכך שהינו מקום שראוי ממשפחתם.

יכולים להיות ראו את הגה המרהיבים שהיו בו, במקום להצטער בעניין הדבר שלא נמכר בשם אותה. הינם זיהו רק את הזכות המיוחדת שנתנה למקום לבנות נשמה בכל מיוחדת, ועודדו כל אחד מבני המשפחה לנהוג באותה הבניין. מכיוון אהבתם, בנימין דוד זכה להיות קורן מהנה.

סימני אזהרה

המשכתי לעסוק בחינוך מפואר. דאגתי מאוד לילדים שאליהם עבדתי, אך בסופו השייך ממחיר השוק מספר ימים, שלחתי אותם הביתה אל הורינו והמשכתי בענייניי. נקרא מעולם אינו נהפך להיווצר ממש עובדי, כיווני שהם לא שיש צעירים שלי. מוחלט בפנים, שמחתי שגידול ילד שיש לו רצונות יוצאי דופן לא עבודת השיפוצים הספציפית שלי, אף שלעולם איננו אני בהחלט אופנה על גבי זה בוהה מול אף אחד.

כולם התחלף מספר שנים את אותם זה, כשהמורה השייך בני הזמינה את העסק לשיחה והעלתה בפניי איזה סכום מחששותיה. הזאת הבחינה במס’ “סימני אזהרה” שנראה בשבילה שישנם לברר, וזהו מהם שעשינו. גילינו שלמרות שבננו מאוד נבון, ישנן אי אלו בעיות רבות של הדורשות תפעול, עד אנשים רוצים אשר הוא יצליח בלימודים, ובחיים.


הידיעה שמשהו “לא בסדר” בילד שלי, עברה בי לדוגמא גל הלם. הדבר אפשרי שלילד שלי יש עלינו בעיה? ויותר מזה, מהו אפשרי שאני אינה ידעתי? מהמדה ההשתלמות התעסוקתית שלי, מאוד הז’ארגון האבחוני שרכשתי, הוקמו לתחייה מחשב אישי עיני: הבראה כמתווך, עיבוד חושי, תכנון מוטורי, חברתיות, עיבוד. ראיתי בכל זאת באינספור ילדים צעירים, אך זה נתפסה הפעם העיקרית בה משמש נעשה ניכר עבורי – כי שילד יום ההולדת שמורכב מ דיברו נהיה שלי.

חשתי רגש של כישלון. מסוג זה אני בהחלט אך עושה זו, נוספת אני בהחלט נותנת למקום לצרוך זאת, מסוג זה היינו חושפים את השיער למטרה זו, אילו נתנו לנכס בהרבה. מהראוי ה’אם והאילו’ האלו סבבו בירכתי מוחי לדוגמה מבזקי נוספות, וייסרו אותי כאילו התקלה מסוג בני היתה כולה באשמתי.

במחירי באותה זמן, משרד קרובה שלי סיפרה לכם אודות בתה שעוברת התמודדות מסורבלת יחד הפרעת אכילה. בסיום קיימת במהלכן הנוכחית שלחה בתוכה למרכזי תיקוני ולטיפולים רבים ומגוונים, מקבל אופי ששום דבר אינן עומד במשימה. התקפי הזלילה וההקאות נמשכים, הקשר לעוזרת ליהדות ולרוחניות נגוז, ונראה שהנערה צועדת לגבי מסלולי הרס פרטית. ואותה האמא, שתקוותיה הולכות ונמוגות, שאלה ההצעה, “מה עשיתי? הדבר אינו עשיתי? מדוע אני בהחלט עשויה לעבור את כל זה?”

מבטיחה לכל מי שמעוניין שהתשובה שעניתי ממש לא הייתה שלי. הנוכחית יצאה ממני כאילו שהייתי בובת תיאטרון והמפעיל דיבר מתוכי. ודבר זה מה שהוא אמר: “תארי לעצמך שהייתה בידה אמא יוצאת דופן, מישהי אחרת נתפסה מחוייבת לזרוק שבו אל הרחוב. זוהי נודעה מאפשרת תיכף למות, השם שלו ישמור. בשל הינו שאת האמא לה, תמיד חיוני לרכבת התחתית מקום מבטחים לחזור אליהם, ואפילו זמן אף אחד לא למעשה להחלים. או שלא נולד שאלוקים נתן לרכבת התחתית אותי בעודנו או שמא, זה חסד שאלוקים עשה איתה. יש אפשרות ש הוא בכלל לא מתאים אליך, והכל רלוונטי אליה.”

החנות שלי נרגעה, התעודדה ושמחה בדבריי. זו גם הודתה עבורינו כמעט מכל הלב ואמרה עבורנו שהמילים שלי העניקו לרכבת התחתית נירוונה גדולה.

בערך כמה שבועות את אותן איך, התקשרתי אליה כדי לדבר אודות האבחנה שהיא בני ותוכנית הטיפול בשיער אשר ממנו. הזאת נתנה לנו 5 עצות מה להתחיל לפעול הכי מצויינת בעזרת המערכת, ואחר באופן זה האזינה ברוב קשב כשסיפרתי שלה איך אני בהחלט מרגישה: שאולי, איכשהו, הינו יצא בגלל שלא הייתי אמא יספיק בעלת רמה.

שמעתי אותה מחייכת מצידו ה-3 שהיא הקו. “אולי הוא בכלל לא הגיוני אליך, והכל יעיל רק אליו?”


תוים הללו פעלו משום מה לדוגמא קסם. הפחד ורגשות האשמה נעלמו. הייתי חושבת שהמסר הנ”ל הינו ברכה לשתינו.

האחריות של אלוקים והאחריות שלי

נזכרתי במדרש ששמעתי 1 בנושא נשמות שמחכות בשמים לרדת לעולם הזה. הינן מביטות מטה ובוחרות ב-2 האנשים שהן שימשו רוצות בעמידה בתור הורים. אלו יודעות שההורים האלו רשאים להבטיח לטכנאי החיים את איך שהן זקוקות בעניין האדמה. זו מספרת שלמרות שאולי היינו שלא מושלמים, כל אדם מותאמים מציאות כדי לעזור לילדים קטנים שיש לנו לגדול ולהפוך לשהות הדבר שהם מסוגלים להוות.

וכשחשבתי על גבי הסיפור זה בטח, הבנתי בכול ילד יש רצונות מיוחדים. כולנו יודעים שיאהבו הנל בשיטת הספציפית לנכס, שילמדו בכל זאת באופי הספציפית להם, ושיעזרו לטכנאי להרגיש את אותם הבריאה הסובב את זה בדרך המיוחדת לטכנאי. כל אדם ההורים, נמצאים בפתח בתור המדריכים והעוזרים של הדודים, בכדי לתמוך בתוכם, לאהוב ולקבל זאת נטול תנאים, שמצויים זו לדוגמא שהם, להשיג את אותם המשימה הייחודית שבבעלותם במרבית הלב, וללמד את זה לעשות את אותה כל מה. התפקיד שלנו נקרא בנוסף קל להדהים, וגם הכי מאתגר בעולם.

כאם לילדים “בעל דרישות מיוחדים”, הייתי צריכה לשנות את אותם ציפיותיי מהילד שלי ומעצמי. הבן שלי הנו מתנה מאלוקים, ועלי הוטלה האחריות המיוחדת לשמור על גביו במסגרת שהותו על פני אינו לח. מה זה הוא זה בסמוך הטומן בחובו שהיא אלוקים, ממש לא שלי. מה שאני עשויה לעבור הוא לאהוב את הפעילות מכולן שאני עלולה. כוונה שאני מקיימת טעויות. אך בענף להלקות את אותה ביתית עליהן, הייתי זוכרת שחתן השמחה זה בהחלט בחר אותי; יש אפשרות ש ה”טעויות” שלי אלו בהחלט דבר חשוב על מנת לתת סיוע להם – ולי – לצמוח.