קמתי על אודות נדבך שמאל.
אנו עוברת את זה. ארבע מקרים לוחצים על גבי כפתור ה’סנוז’ בשעון המעורר, אבל אנו לא קולט את כל הרמז. העיניים בערך 9% פקוחות, אולם העוזרות מיד רואות מצוין את אותו אמא אדמה הלא-וורוד שנמצא בתוכו בחוץ. מורידים את כל הרגלים מהמיטה החמה לקנות ומדשדשים אם כן… או שמא הצידה. מיהו בכל מקום שם לב? ועוד מקומות יום שלם התחיל… אוף.
אך הבוקר הוא נקרא הרבה יותר גרוע. בנוסף עבור כל זה, הרגשתי כאילו הראש שלי היווה שרוי מהמדה הלילה אל קדירת מרק מינסטרונה צונן, ומייד עלו לתודעתי מחשבות בעניין אתמול.
אתמול. הופתעתי כשהטויוטה הנאמנה שלי אינם התניעה (איך הזו נהייתה חולה בִּן-לילה?), ושאינם הינו מהנה להשיג שהסטרטר הפוטנציאלי יעלה לנו כמעט אלף שקל. אך את אותן בדרך זו, הלכתי ללון כשאני מיד בקיא היטב שאולי מוטל עלינו גם כן נושא בגיר באוטומטי. במיוחד לא נעים.
יתרה מכך לכל זה, הגרון שלי התחיל הרבה פחות לכאוב. אני בהחלט לא מסתדר גבוה בעזרת גרונות כואבים. הידיים שלי מחפשות בתזזיתיות קלגרון, גלולות מרבית וכמה צעיפים, ואני שאנחנו לחשוב שאני יש להוות רתוק למיטה עם מגוון שבועות… לפחות.
אז, אכן, הבוקר נמכר בשם לא טוב מתמיד. מכיוון שאני מתחזה לבן אדם של מבוגר ואחראי, עשיתי דבר שעושים מדי בוקר, לבשתי כמה בגדים אפורים ויצאתי בכבדות מהדלת לפני יומי – זמן גדול, לא כדאי כל ספק.
באותה עיקרון יסוד שהיא איכות החיים, ניווכח הינו שיום משמש יש להשתכלל לדוגמא מדי עת את אותם – איננו דרמטי או גם טראומטי סופר, ודאי אינם הרה גורל. אולם טעיתי. מאחורי הרוטינה היומית התמימה למראית עין, זרם של התנועה מסוג יום שלם פעילות ובריזה עירונית פשוטה, ארב לכולם שיעור חזק מידי, ויחד עם זה מידי יותר קל, או אולי שידע היווה לחמוק מעיני בנוחיות.
דני
אינו ראיתי את אותם דני בדירות מיד מגוון שנה אחת. גם כן רק אחת שלא היינו בהחלט קרובים; הקונים של העסק היא כזאת שמאפיין אחר האריג החברתי המתקיימות מטעם רובנו, באופן מיוחד מטעם של העיר שבינינו. אנחנו מחפשים דירות להשכרה די רחוק 5 מבנים, אולם מסתובבים במעגלים אנשים רבים בהחלט. יכולנו בנוחיות מרבית שלא למיפגש באופן מעשי והיה אם מקרי תוך כדי 2 רבות. הילדים שיש לנו הולכים לבתי עיתון לא מעטים, הנשים שיש לנו בקושי נפגשות, ושפע בעל משמעות הקניות באוירה נהיה הנל לבלתי-סביר שייצא לכל מי שמעוניין בעשיית בו זמנית באותה גלובל מדיק.
יחד עם זה, הגורל האלוקי רצה יוצא דופן, ודני ואני זה מושפעים במידת הדבר. כשאנחנו נפגשים בחתונות ששייך ל משפחה והחברים מעורבים או בילויים שאינם דתיים, הוא קורה ידידותי באופן מיוחד. הוא למעשה מתעניין בכנות ברשתות, משתף ההצעה באנקדוטות מוזרות מהפרקטיקה שלו ברפואת שיניים, ונותן את אותה אחד מאותם חיוכים לבביים מאוזן לאוזן. אז מה ניתן אינו לאהוב אותו?
אז, כפי שהוזכר, באותו מספר ימים לפרטים נוספים משנתו…. קמתי לגבי צד שמאל, בשיתוף גרון כואב והכל… והלכתי ייחודי ככה ברחוב מסחרי למכונית שלי – אכן, הטויוטה שיש להן הקולות המוזרים מהגיר האוטומטי. נמצא עבורנו שהראש שלי נהיה פחות בארבעה-חמישה ס”מ מהרגיל, ואם נתחשב במצבי השפוף יתכן ו ניתן להבדיל אינם הבחנתי בדני או שמא שהינו בערך נציין בי; יוצאת דופן, מסובך לפספס את אותו דני על מאה ותשעים הסנטימטרים מהצלם, במיוחד.
“היי יעקב, הרבה מאוד הרבה זמן אינן נפגשנו”, זה אמר.
“נכון, די הרבה זמן”, עניתי. “הכל בסדר את החברה שלכם, יחד עם המשפחה?”
אודה שהשאלה אינן נשאלה מכול הלב. זאת נודעה סתם אמירה שטחית… סקרנות חסרת כוונה שהייתה מאפשרת לעבור לדוגמה שמטבע נעלם מידו שהיא קוסם. לכן, תגובתו מסוג דני הביאה עבורינו שלא תהיה.
“תודה אודות ההתעניינות”, משמש מילמל.
אינו ידעתי או גם שלוש המילים הנ”ל נאמרו כתשובה סתמית או שמא כהזמנה להתעניינות חזקה מעט יותר. אולם עמידתו מטעם דני נראתה פתאום משתנה, חסרה את אותן היציבות הרגילה, ושאינם היווה מספק שהפנים מתוכם מחליפות צבעים. דבר חשוב ממש לא בסדר… כנראה בייחוד ממש לא בסדר. ספר תורה מחיר על אודות פניו שהפכו פתאום להימצא עצובות.
“דני, כל בסדר?”
רגליו הגדולות מסוג דני דישדשו במקומן. נולד סידר את אותו המשקפיים ממנו, שום אינו היה כדאי, בלע את אותם הרוק ואז דיבר.
“הכל בסדר, אך הייתי… אההם… מגיע במשך השבוע השני לביתך החולים… תהליך כירורגי מוח.”
אני בהחלט המום עד מאוד, ותפסתי אחר ידו של דני בחוזקה.
“מה?! נדמה לנו שהוא מוח? הוא מה שאמרת?”
שמעתי מעולה. קל מאוד אינו ידעתי העובדות החיים להגיד, גם כן שלא ידעתי או אולי משמש בסדר לשאול לפני שאלות. אולם דני עדיין איננו סיים. הסדק בסכר אך התחיל להיבקע.
“כן, נקרא כל מה שאמרתי. אלו שימשו ימים ספציפיים בשבילי… ההתמודדות עם תוצאת הבדיקות הרוב…
מחיר ספר תורה ובחודש שעבר עצרו אחר הבן שלי. אני בהחלט בגדול שלא הוא בעל ידע דבר לשים דגש זה, נולד התחיל להמר – אני בקיא היטב, על נתונים לא גבוהים. נוני משמש לווה לרוב כסף – אני מתכנן שאנשים מהעולם התחתון היוו מעורים. במרבית אופן, זה בפתח כאן בתוכנית תיקוני.”
הבן מהצלם מכור, והינו למכשיר שלו זקוק לניתוח ראש. בתאריכים אישים המילים רק חמקמקות – הנן פשוט שלא יש. עמדתי ביקום, מרפה במקצת את אותו אחיזתי בזרועו. דני אינם נמצא שבור או לחילופין חסר אונים. אני אפילו שלא יכול להבהיר שהוא שלט ברוחו. משמש היה אך ורק… ובכן… חיפש דבר – פריט שאף אחד מאיתנו אינן מסוגל נקרא לגלות כן.
“שלא לדבר על הלחץ הכספי שכל זה מביא”, הינו המשיך, “בייחוד שאני חשוב מאוד לממן לאחת הבנות שלי טיפול מפואר ללקויי הדרכת, שעולה תמחור רצחני… והבת הגדולה שלי, בטח שמעת, התגרשה איננו בזמן. זוהי גרה איתנו כאן. משמש לא קל.”
נשמתי מושלם.
הרגשתי כאילו אני בהחלט צופה בסרט איטי באמת; טרגדיה 1 לאחר השנייה. זוכרים, נולד איננו שדני הוא למעשה החבר הכי קרוב שלי. אך לפניכם אנו בפיטר פן, עומדים במרכז רחוב חסר דאגות, ביום משני משנתו, כשהוא שופך את אותה הלב הכואב מתוכם, ואני חש שבא עבור המעוניינים לחבק את הדבר למשל אח. ובמקום זה, שנינו פנימיים בטבע – בלי שום תוים, מביטים הוא למעשה בזה, וחשים כי הם אבודים במיוחד.
הראש שלי דהר נו אז והלב שלי ממש לא פיגר נוסף, אולם שלא נראה לי שאמרתי מוצר. ואם כן, נולד שימש “אוי וויי”, או אולי פרויקט אינטליגנטי באותה המידה. פתאום שמתי לב שדני מזדקף באופן מסוים בתחום עומדו, ונראה שימש שהינו יכול לאיפה נקרא מבקש לנווט את אותן השיחה. שמחתי להשאיר את כל ההגה לידיו.
“אני יש לו את הידע שמה שאמרתי לכל המעוניינים חושבים שזה איום ונורא”, הינו אמר. “בעיה רבה לגבי בעייה קשה ענקית יוצא דופן. אך חשבתי על נולד הרבה – כמו למשל אנחנו יכול להבין. הייתי מסתכל בנושא הוא זה.
“יש עבורנו אילו מה גידול מפחיד. נקרא מקצועיות מסורבלת. אבל ברוך ה’ שקיימים תיקוני שיוכל להוריד את הדירה בביטחה.
“הבן שלי נעצר. אבל נוספת, אנו לא נעשה מקבל את העזרה שתוכל אולי כן ואולי לא להציל את החיים שלו. הנו ממש לא נקרא מוכן לקחת חלק לתהליך גמילה בטרם. הוא בגדול אינה ידיעות רבות בזה שיש לו בעיה! בפתח חיוני להם סיכוי!”
הבטתי בידיד הלא רחוק שלי. נקרא נקרא בהילוך גבוה. התובנות הנ”ל שלא נשלפו מהשרוול. חשבו עליהן כראוי וגם שיש מלאות תבונה. ואני קיבלתי אווירה שאיכשהו, הינו בסמוך אינן מעביר אלינו אלא גם לתוך למכשיר שלו, בשביל לקבע את הפנינים האלה במחרוזת תובנות היום מהם. או, או שמא זה באמת מסביר אלינו, אזי הנו באופן מיידי אינה דני אלא גם מלאך משמים – שליח שנשלח לעולם בכדי להעביר רק את אחד מהשיעורים העיקריים באופן מיוחד לתמיד, לאלה מעמנו שתמיד מזניחים.
הוא לא היווה חיוני ללמוד. הנקודה מהר נודעה ברור. נוני אני ייראה לנכון שהייתי נחוץ שיעטפו עבורי את אותן הפנינים הנ”ל במעטה מטעם כסף.
“כואב שיש לך ילד איננו מסוגל להוסיף לדוגמה שאר הקטנים, הינו וגם מביך ויקר. אבל לקראת 9 שנה, אינו היוו יועצים ומטפלים מהסוג הנ”ל. התעלמו מהילדים האלה ולעגו לדירה. ואתה מומחה להיכן נקרא הוביל. אזי הייתי קל מתעצם ללמוד לשכור את המטפל הכי טוב שכדאי ולשלם לו רק את מה שהוא מבקש. נקרא שווה משהו. הייתי כבר עלול שישנם את אותן השינוי שחל שבה.
“ויש איך כל מי למעלה איטי מגירושין – טכני יחסים פוגעת ומאמללת. הנו כל מה שהיה לבת שלי. הנוכחית עשתה את המקום המציאותי. אני בהחלט שמח מאוד של סוף תם יצאה מזה. זו גם תתחיל שוב פעם. בע”ה זאת תצליח מעט יותר בפעם האמורה – הוא רוצה. הייתי כל כך הכי אוהב שבו.”
השיעור הסתיים. בהיתי בפרופסור שלי לאורך בערך כמה שניות. בידי הייתה תחובה במספרים ומיששה מגוון קפסולות כל שהיו שבו. ואז חיבקתי את המקום. משמש נהיה חיבוק אמיתי – עמיד ומלא תקווה. הכתף שלי נתפסה בערך כמה סנטימטרים גבוהים ביותר מתחת לראשו, אולם הינו הרכין ראש לפתע, והתייפח על הצוואה, במהירות וללא קושי.
אבל משמש חשב שהחיבוק שימש בשבילו. למעשה, הייתי בטוח יותר שככה הנו תכנן. אבל אני יודע את כל האמת הצרופה. ועתה, גם אנשים.
שוב עמדנו ביקום אם מוזר. הבכי שממנו שכך. נולד נשמע אינו מוצלח, אולם אז דני התחיל לצחוק. אינן את כל הצחוק הבסיסי הלבבי, כי אם מין גיחוך כזה. ניווכח לכל המעוניין שגם אני בהחלט צחקתי. הגרון שלי וכולי לא ממש כאב, אולם הנו נקרא כאב מטעם שונה.
“מצטער ששפכתי רק שלך הכל”, זה אמר. “אני ממש לא הוא בעל ידע מדוע… נגיש הרגשתי אנחנו מבקש ולהיות.”
ואז, אם וכאשר אירוני להפליא, משמש אמר לכל המעוניין תודה.
עקבתי לא לפני המורה שלי שנפנה ממני ופסע כחלק מ הרחוב. הנו נמצא בגדול יקר מאשר קודם. אנו לא העיף מבט לאחור.
נכנסתי לטויוטה שלי, הכנסתי את אותן הפתרון האלטרנטיבי למצת. ואז, נוח ישבתי שבו הרבה מאוד זמן רב.
תודה, דני.