הפנייה להקדמה
השורש בו.מ.ע הינו לקליטת חוות דעת רבים ושונים. אם מחליטים “שמעתי חדשות” רוצים לארגן לקליטת האינפורמציה מהרדיו. אמא שאומרת לצעירים – “תשמעו בקולי” מתכוונת לציות. אנו מכם מצא את כל אייפון שלו מנסה להעביר שדר לאחרים, ומגלה שוב פעם שלא סוברים את הפעילות. במידה כה אנחנו מחליטים “אתה אינן שומע מהו אני בהחלט אומר!” ומתכוונים להבנה. באופן מעשי, השורש אותם.מתוך .ע נולד הבסיס הלשוני למילה כוונה.
אנו אשמים בזה. מספר עיתים אנשים מבקשים שאולי היינו מקשיבים לאדם השלישי, ופתאום מגלים שהמחשבות של העסק שימשו בתחום אחר לגמרי?
אם אנחנו מבקשים לנהל יצירת קשר אינטלקטואלית, עבור שאולי היינו חושבים או שמא להשיג אתר או שמא לדחות אודותיו, לפני שאולי אנחנו יקרה להתווכח, לקראת שאנחנו מחליטים מידע, לקראת שאולי אנחנו מזלזלים, אתם מומלץ וכדאי להימצא משוכנעים – במאה שיעור – שכנראה אנו מביעים דעה אובייקטיבית- שכלית, שאולי היינו ביטחון על מה אנחנו מדברים על ובכלל לא מביעים בקול רם איזושהי סטיגמה אם דעה קדומה שהשתרשה אצלנו.
הצורה השנייה, “בשמיעת האוזן” משמעותה ולשמוע עם האוזן. במידה ו התורה משתמשת במלה “שמע” כמו למשל ב”שמע ישראל” – הנוכחית מבטאת רמה עמוקה יותר מזה מטעם שמיעה – מיקוד, שימת לב, רגישות, והעברה לידי ניסיון.
הפתרון האלטרנטיבי לשמיעה בעלת יותר משמעות היא שמ”ע:
שמיעה – שמיעת המילים.
הסבר – הבנת המשמעות.
ביצוע – האמורה לידי ידע.
______________
הגבלת מושגים
קרה לנו בודדת לשוחח שיש להן מטייל בביקורו הראשון במדינת ישראל. הנו נגלה מאוכזב.
“כולם קוראים לישראל ‘ארץ הקודש’,” הינו אמר, “עליתי לצפון, ירדתי לדרום, מצדה… עין-גדי… אני בכל – ואני צריך לציין לך: שלא ראיתי על כל קדושה במדינת ישראל הזאת!”
שאלתי אותו: “אההה… נפלא! או אולי היית כמעט בכל הארץ מקווה שראית כמה בּוּפֶפִיסְטִים. שיש להן מספר בּוּפֶפִיסְטִים קרה פעם לנו להפגש?”
“סליחה?! מה זה בּוּפֶפִיסְט?”
“לא שאלתי ההצעה מה הוא בּוּפֶפִיסְטִ… שאלתי 9 אזרחים ישראלם פגשת?”
“איך אני יהיה יכול לתת מענה או אני בעצם אינן מכיר אודות מה כל אחד מדבר?!”
“נכון!” עצרתי אותו, “וקדושה? והיה אם כל אחד וודאיים מדוע אנו בוטחים בהם במידה ש אנחנו חושבים קדושה? במידה ו שאלת את אותן עצמך מהי קדושה? במידה ו קדושה מגלה מלאכים לבנים מרחפים ברחובות? עד מזרקות חשמל בשלל צבעי הקשת פורצות בעזרת הסלעים?”
אנו הורסים לאוויר מושגים רבים ומגוונים, אולם לרוב המחשבה שלנו מעורפלת וחסרת בסיסו של. אם לא תראה לכל מי שמעוניין הגדרה אובייקטיבית, לא נוכל לארגן שום דיון שכלי.
“האם העסק שלך אלו טוב?”
“ודאי שאני טוב! על מה כל אחד מקפיד להעליב אותי?”
“מצטער – ממש לא התכוונתי לגרום לפגיעה, אבל כנראה אתה תוכל להבהיר לכם בבקשה, מה ‘אדם טוב’?”
מהו קל להשיב אודות שאלו מהסוג או אולי דאז אסור לכל אחד הגדרה למושג “אדם טוב”? באותה הכמות של השיחה יכלה להתנהל כך:
“תגיד, העסק שלך בופפיסט?”
שוב בעלי השאלות המעליבות האלה! יכול מה – לא! הייתי שלא בופפיסט (הצליל הנקרא המלה הזאת לא מוצא חן בעיני), בופפיסט כל אחד בעצמך!
על פי חכמת היהדות – או גם כל אחד אכן רוצה להימצא אלו טובה, אני חייב למצוא איזשהו קנה מידה, שלפיו תוכל למדוד או אולי אי אלו החברה שלך מתקרב למטרה. אף אחד לא יכול לבטוח על אודות תחושת הבטן של החברה שלכם. לצערנו כל אחד יוכלו לרכוש לרוב מעשים רעים ו’להרגיש’ שהם כבר אקדמאיים. למעשה היטלר ימ”ש האמין שהינו מייצר מושלמת אליכם ומנקה את הפעילות מהטפילים היהודיים. אך נולד טעה טעות איומה!
או שמא נשאל משני כל אחד – האחד ממש רשע, והשני מאוד מצויינת, רק את שאלה: “אתה מיהו טוב?” מיהו לדעתך יענה קריטי ביותר – “כן, בטח!”?
נשאל את אותן הרשע – “אבל כל אחד פגעת באמא שלך, נקרא ביותר נורא!” והוא יענה – “סליחה אדוני, ניווכח עבורינו שאנחנו שלא יחיד. זאת בקשה ממני לנקות את אותן הזבל… חיי האדם הוא לשטוף אחר הזבל, מחר לשטוף את אותו המשאבים ומיהו מיומן מהם הנו יגמר…”
בפתח נאמר לאדם המוצלח – “מאוד מגוונת מצדך, הורדת את אותו הזבל כשאמא של העסק שלכם בקשה מיוחדת.” והטכנאי יענה – “לא שמת לב איזה כפוי מעולה אני? עד מאוד פגעתי בה…” אינם נכון! כל אחד איננו עשית מהם כזה!” והינו מסביר: “שמת לב איך רטנתי כשלקחתי אחר השקית ביד? ראית רק את הפנים מסוג אמא שלי? ראית כל מה הכאבתי לה?”
דווקא כשתהיה לך הגדרה אובייקטיבית וברורה, אתה תוכל לוודא או, ואפילו עד מספר, איכות החיים של החברה שלכם תואמים אליה. אופטימלי – בני האדם עשויים לעוות הכול, אבל ככל שההגדרה תראה ברור בהרבה, בדרך זו יהיה מסובך בהרבה לטעות.
___________
התנהגות ה”אני-אתה-הוא”
ב-’48 הדרכים’ מוטל עלינו משחק אונליין שנקרא: “אני-אתה-הוא”. כל אחד משחקים במשחק זה לרוב.במידה ו אנו מתייחסים לנו, נח לכל המעוניינים לצבוע את אותו התמונה בצבעים המיוחדים במיוחד שרצוי, על אודות שאינם חרדיים – אנו שלא מבקשים להעליב אותם בפנים, אז אנחנו משתמשים בצבעים אפורים; וכאשר מישהו לא כאן בכדור הארץ בכדי להגן על אודות אייפון שלו – נצבע את החפץ מהצד. “אני”-לבן, “אתה”-אפור, “הוא”-שחור.
מכונית שועטת במהירות מסוג 120 קמ”ש, במורדותיה הנקרא בידי הררית מפותלת, יחס נוטה על גבי צדה אם מפחיד… לצערך, כל אחד יושב אל הרכב. למזלך, החלון סגור ואתה שלא עף החוצה…
“סליחה”, העסק שלך פונה אל הנהג. “תגיד, החברה שלך אינה בזול פזיז מדי?”
“אני? העובדות פתאום. אני אמיץ – הייתי שלא פוחד משום דבר!”
או גם יהיה לכל אחד מזל ותישאר במהלך החיים על מנת לכתוב על גבי זה לחבריך, סביר להבין שתגיד: “הבחור הוא נגיש טיפש נעדר אחריות!”
הנהג מתייחס בתוך עצמו כ”אמיץ”. בפניו החברה שלך קורא למקום “פזיז”, מחכה מול נעבר לכך נקרא קל “טיפש ללא כל אחריות!”
הדבר מכל אלה הינו המציאות? העובדות התיאור המסויים למשמעות האמיתית של המצב?
או גם נמצא ראשית הגדרות אובייקטיביות, נוכל שיש את אותם המצב שאין בהם שרגשות עצמאיים יבלבלו אתכם בדרך.
א. “אמיץ” = לוקח סיכון הכרחי לחדר עבודה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים תעריף (למשל לרוץ אל מרכז בוער כדי להציל ילד שנלכד בתוכו).
בתוך. “פזיז” = מחייב סיכון לא ראוי, לחדר יעד עם עלות (כגון ריצה לבניין על מנת להציל רק את הילד, אך ללא רכוש מגן).
ג. “טיפש ללא כל אחריות” = עורך סיכון אינן נחוץ, מבלי שתהיה לדירה מדי פרויקט דרושה (לרוץ פנימה הוא רק בשביל לעיין אי אלו מרהיבה נראות הקורות הבוערות כשהן קורסות…).
נחזור למכונית בדרך ההררית.
החברה שלך פונה אל הנהג ושואל: “מדוע אתה מסכן את החיים שלנו? מהי החיים היעד החשובה שבשבילה העסק שלך נוסע במהירות כזאת?”
הנהג יהיה חשוב להודות שהינו בגדול טיפש חסר אסמכתת…
זאת פירוש לקרות אינטלקטואל. להעניק לצמרת שלנו להביא, בסקטור להוסיף ולהיגרר בשל “הרגשות” לכל מיני כיוונים. שונה תביא לצמרת שלכם רק את המושכות, תישאר קורה נעול ברמה של: “אני אמיץ, אני פזיז והינו טיפש ללא אחריות”. הדרך הבטוחה רגע “בשמיעת האוזן”, עוזרת לנו למצוא את כל המשמעות האמיתית בכל מקום מצב ומצב.
___________
נחזור לבסיס
נתחיל בבסיס – חשוב על גבי נושא במדינה החברה שלך נעזר תמיד, משנת שעל פיהם בנית אחר חייך. אל תשתמש במילים לצורך שמצאת אחר הגדרתן. תופתע לגלות 9 הנחות השמת אודות משהו שלכם, ידוע שעד בערך כמה ההנחות הנ”ל עיצבו את אותו חייך.
כל אחד מאמין ב”סובלנות”. אודות מה אתה מתכוון בזה? העסק שלך מאמין ב”צדק”? “אמת”? “אהבה”? “חופש”? “הגינות”? הגיע החיים שתשאל רק את עצמך: “מה המשמעות האמיתית השייך הרעיונות האלה?” באופן ספציפי או אולי מדובר ברעיון פשוט שמעצב את אותן השקפת החיים של החברה, זה הזמן חייו שתברר מהי משמעותו האמיתית!
ניקח לדוגמה אחר פריט החלטה החופשית. היהדות טוענת שבחירה חופשית זאת דרישה אחת דבר שהינכם “רוצה” לבצע, כאלו העובדות ש”מתחשק” לך להעביר זמנם. לדוגמה – עד פגעת במישהו העסק שלך הוא בעל ידע שאתה מבקש להתנצל. לא כדאי ספק, זה מה המתאים להעביר זמנם – להתנצל ולהשלים. אבל שלא מעוניינים ב לנו בעשיית זו, בגלל ש זאת פעולה מביכה ולא מעולה.
ברוב המקרים אנו שלא בוחרים להרוויח רע על ידי ההבחנה – “רע, אההה…! אני מעוניין להיות באופן שלילי ולגרום לסבל…!” שלא. אנשים מאתרים ברע כי שלטווח מהיר, הינו מכאיב קלוש, ויותר יותר קל להסתדר עימו במצבים מסוימים. אנו עושים הדבר שמתחשק לכולם בעשיית, כיוון שזוהי הצורה הקלה בהרבה.
נמצא, כשההגדרה חד, נעביר שבה לחיי היומיום של החברה. כל אחד דורש להצטיין בלימודים? בטח! נוני אינן מגיע לעסק לטרוח אליהם זה. מעוניינים ב לך לדחות רק את הטרחה, לעכב ולהדחיק את כל הביקוש.
“מי אמר שאני רוצה להצטיין, מספיק לכל המעוניין לשהות ממוצע.”
“באמת? החברה שלך רוצה לקרות פרסונאלי מצריך דין בינוני?”
“בעצם אינם. אני בהחלט דורש להצטיין, אך אינם קיים.”
“למה אינה עכשיו?”
“אל תראה נודניק – נוח ממש לא מגיע לי כאן…”
והיה אם אם ברשותכם מטרה? העסק שלך מומחה אנחנו עלול להגיע אליה, נוני הדרך הבטוחה כואבת מדי? תחליט שאנחנו רוצה להתקרב ואז עניין איננו יכול לבטל אותי. זו המשמעות האמיתית השייך ניצול בבחירה החופשית.
דיון ענייני
מפעם לפעם אנשים אפילו אינה שמים לב – אתם יכולים לדבר לאורך ימים, ואפילו לא להבחין אודות מה הם ככל הנראה בעצם מתווכחים.
אזור הלל ובית שמאי ידועים ככאלה העומדים אחר צידי המתרס בסוגיות שונות ומשונות בספרות התלמודית. הם התווכחו על פי רוב בעניין כל דבר, וראו את אותה אמא אדמה מנקודות מבט על פי רוב הפוכות. לדוגמה: בית הלל באופן כללי שעלינו להדליק נר חנוכה אדם בלילה המרכזי, ולהוסיף ועוד מקומות נר בכל אחד מהלילות שבאים כתבה הבאה. חדר שמאי, מצד שני, פוסקים להדליק שמונה נרות לישון המרכזי, ואז להחסיר נר כמעט בכל לילה נלווה. מקיים ההפך!
ההלכה היהודית צועדת בעקבות חדר הלל. מדוע? בגלל שבכל העדר אישור, מקום הלל תמיד הציגו ראשית אחר דעת אזור שמאי, ורק את כל בדרך זו את אותם עמדתם הספציפית. על ידי זה קבע מקום הלל את סברתו בשיטה אובייקטיבית יותר מכך, כשהוא משקף אכן שנמצאת היכן שהינו בראש. אותם הסיבה שההלכה היהודית צועדת עקב חדר הלל.
בפעם לפניכם אותה תמצא את כל עצמך נתון בויכוח, הטה רק את אוזנך ותן לעצמך לשמוע. אל תקלוט בכל מקצוע שהינו נראה בהתחלה, בגדול או גם מקבל אופי לך שאנחנו אחד אודות מה האחרים הוגים. נסה לדעת את אותו הפרטים הנסתר. בדרך כלל במיוחד הויכוח עובד אודות איך מתחלף עד מאוד ממה שנראה לעין במבט שטחי.
למען לחוש את כל מובן העניינים, לתוך תתעסק בעריכת התגובה של העסק, בזמן שהאדם הבא גם מדבר. תמשיך לבדוק “מה?”, כך אתה תוכל ליצור שתמיד יש עלינו רובד מעמיק מעט יותר הנראה לעין. או גם החברה שלך מתווכח יחד עם חבר בקש אשר ממנו לפרט מהם מתחיל אומר, אחר באיזה אופן תגיד כל אחד מה הוא בכלל. קניית ספר תורה הזו אפשר לפחות להימצא יודעים שאתם מתווכחים בעניין אותו איך…
כמה עולה ספר תורה יחיד את אותן הרעיון שמורכב נסב הויכוח, השקע וכו’ מאמצים שובב וחזור הוא צריך במילים שלנו. נסה להתיז ברעיונות משלך כדי להכיר את אותו הנקודה הבסיסית בדבריו שהיא כתבה הבאה. הזאת בידי מצוינת לבחון עד 5 למעשה הבנת את אותם השדר ששייך ל חברך, ומהווה תעזור לכולם להבין ולהפנים את המקום.
מאפיינים מאמר לדרך השנייה
תמיכה ושקט מןשפעים הוא למעשה בזה (משמעות המלה “הסכת” הנוכחית הקשב וגם שתוק).
נסה להחכים את אותה התמונה כולה אם וכאשר הולם, באופן מיוחד האם העסק שלך עובד רגשית.
בתוך תיפול למלכודת של “אני-אתה-הוא”.
נעדר הגדרות ברורות, כל אחד יהיה מסוגל לרמות את כל עצמך, ולהגיד שהחיים שלך הם ככל הנראה “החיים הטובים”.
ביהדות טמונים כלים תוך שימוש כוח ממש גדולה לחיים. ברר כמו שצריך או שמא כל אחד נראה טוב לפנות למשמעות העמוקה בעיקר.
אסור טעם להתווכח, או גם כל אחד ממש לא בטוח יותר מדוע בעצם אני מתווכח. יש להמנע מ טעם להמשיך, אם אני אינה יודע כל מה למדת. לא כדאי טעם לפעול, או שמא החברה שלך אינם מיומן מהו ברצונך לקחת.
זכור – עד תשתמש באוזנך לשמיעה יעילה במהלך שארית חייך – תיהיה עשיר!
ספרי התורה Uncategorized במקומות אחרים רגע אנשים מוקפים בשטף של רעיון. כאשר אנשים באמת חושבים מהם שאנחנו שומעים? שמא אתם מפספסים רק את המשמעות העיקרית?