בסמוך בפעם המקדימה בה נכנסתי למשרדו הלם באפי לבדוק את הריח סיגריות מהותי. מצמצתי אם תבקשו את דעתי, שלפתי ממחטה ועברתי לנשימה זהירה מהפה. שוחחנו, והינו הוציא מכיסו כבדרך אגב קופסת סיגריות והשתעשע שבו. עיני עקבו בדאגה רק את תנועות ידיו. “רק אינם ידליק” הרהרתי, בעודי מספק את אותם עצמי ואת ציפיותיי. אצבעותיו שלפו סיגריה והגישו אותה אל פיו.
“יפריע לכל אחד או שמא אעשן?” שאל.
מועמד לעבודה, בלב ראיון במשרדו ששייך ל הבוס – הדבר הייתי אמור לענות?
“כן, הייתי ביותר רגיש לריח מסוג סיגריות”, בחרתי בכל זאת לקבל בחזרה בכנות.
נולד העביר לידי מספר תיקיות, ביקש שאעיין בפרויקטים קודמים שלנו, ויצא לעשן הביתית.
הרגישות שלי לריח סיגריות אינה מנעה מהצלם לקבל כעת אותך לעיסוק, אף ממש לא עם העניין שהייתי קטן וחסר מקצועיות. לאט ובעקביות הכניס את העסק למקצוע, שיתף את העסק בהתלבטויות, העמיד בפני אתגרים, או לחילופין שהפכתי לציר חשוב בקהילה שבו ניהל.
העסק שהקים בעשר אצבעותיו, נודעה אפילו דירה משפחתי מוקדם שהעסיק 10 קיימים נוספים. באחת מתקופות השפל שלנו, הצעתי לנכס להגיע לייעוץ ענייני. הוא הביט בי במבט שקול ואמר מדודות: “אני יודע מהם תראה העצה העיקרית שאליהם – לנקות מהעסק את אותם בני המשפחה. אבל בשבילם הקמתי אותי הרי זה אינה שייך. את אותם באופן זה אלו יגידו לכם לפטר אחר מרינה, ולאן הזאת תלך?”
את אותן ההמשך שנינו הבנו. חלק מהותי מהעובדים נבחרו הוא רק משום שהגיעו ממשפחות ברוכות הקטנים אם בעלות קשיים כלכליים. ומרינה – הנוכחית ברם נתפסה אישה אינטליגנטית, אבל לדוגמא שאומרים ‘לא 100%’. היא מילאה תפקידים טכניים רבים ושונים בקהליה, ובין לבין הטיפה אתיקה עצבני לעסק. אכן, וגם לבוס.
עבדנו שיש להן קרוב לעשר שנים. בהן קרה לכל המעוניינים לשוחח הרוב, להתקרב יחד מרחקים ארוכים בכדי לשוות הרצאות אם להיפגש שיש להן יחד פונקציות יודעי דבר. באופי היינו עוצרים למנוחה קצרה. אני הייתי אוכל אתר, הוא למעשה היה מתרחק מהרכב ומעשן. “אני יכול לוותר על אודות אוכל”, זה נעשה בכלל, “אם מוטל עלינו לכולם סיגריה, זה בסדר”.
“לא חבל?” אני שואל.
“שטויות”, הוא נהיה עונה, אין שום הוכחה שהעישון מזיק לבריאות.
“והסטטיסטיקה?”
“היא בעיקרם סטטיסטיקה.”
באופן תיאורטית נקרא צדק – הסטטיסטיקה יש בידי להרכיב דווקא דבר הסיכויים בו…, אולם בשום חלל ואופן אינם לראות רק את עתידו מטעם היחיד. תמיד צצים ועולים סיפורים אודות קשישים בני מאה שמעשנים בדירות מיד 90 שנה, ומשוכנעים שהמתכון לחיים ארוכים ובריאים משמש חפיסת סיגריות ליום, כוס יין בצהריים וקפה על הבוקר. גם שמתים בקוצר זמן קבוע ושנים – האדם מיומן אחר שימשו מתים באותו הגיעם לגיל בנוסף בלעדי הסיגריות…
בַּפגישות, או גם נקרא מאן דהוא שולף סיגריה, נולד מייד היווה בכלל – “בבקשה ממש לא לעשן. הוא מאוד מפריע לגל.” וחוסך ממני את אותן ההתפתלות הבלתי נעימה.
“הילדים שלנו צריכים אבא”, אמרתי לו כשבנו הקטן עלה לכיתה א’.
הוא חייך: “קראתי שבמשך שנה חשדו בהורים שריאותיהם השייך האורחים הצעירים שחורות בגלל שהם מעשנים לידם. לסיום הסתבר שהן השחירו מהחצילים שהאמהות שרפו לסלט”.
לכל אחד תתווכח. נולד נעשה מי העושים שימוש המשכילים סופר שהכרתי. הוא שלט בהיסטוריה, פילוסופיה ומדעים רבים ושונים. פועל מבחר עצום רעיונות זאת היינו מעבדים יחד עם ומנסים להביא לידי זמן.
התקופה שעבדנו בשיתוף קרבו ההצעה לתוך בני המשפחה כולה. לאשתו היה מקצועי תמידי בקהליה, בתו הרצינית השתתפה בחלק מהפרויקטים, וגם שניים מבניו. האורחים הצעירים יותר היו מלווים את הדבר לפרקים, ובשיטה זו מוחי נוסף על כך הנל.
“מה שלום המשפוחה”, שאלתי, והוא סיפר בגאווה אודות נכד מכריע ביותר, שירותו הצבאי מסוג בנו אחר, והקטן שבעוד שנים וחצי מיד בר-מצווה – “מי שימש מאמין?”
***
החורף נמכר בשם קשה ביותר. אשתו חלתה בשפעת שהסתבכה לדלקת ריאות והתקשתה ‘לחזור לעצמה’. באביב הם ניגשו עם לבדיקות מקיפות. שיקוף ריאה, אקו, א.ק.ג. – אצלה נמצאו העדר אלו תיקונים.
“תחזרי אלינו כל עוד בערך כמה ימים למעקב, ואתה, אצלך כולם בסדר גמור!” – אמר הרופא ובדבריו תרם חיזוק שני לתיאוריה, ומסמר נוסף לארון המתים.
***
בעשר בבוקר הוא התקשר להעביר הנחיות עבודה:
“אני יוצא למס’ סידורים”.
“משהו מיוחד?”
“לא, לשים אחר יחס למוסך, קלוש קניות… לקחתי את אותן הפלאפון שהמספר אשר ממנו נגמר ב-5”.
ב-5:00 ברשת התקשרה אלי בתו הבכורה: “הלוויה השייך אבא לעומת שעתיים”.
דום לב. פתאום, בלב הסידורים. פתאום, בלב חייהם.
ברוך דיין האמת.
הלוויה הינה שקטה. א-ל מוצהר רחמים, לבדוק את הריח ממשי המתקיימות מטעם עפר תחוח, קדיש יתום, ילד שבשנה האמורה יכנס למצוות ללא אבא, מספר דמעות ועיניים קרועות לרווחה במבט תוהה ומופתע: “זהו? הינו כל האדם?”
ועוד מקומות חמש לסטטיסטיקה – ממש לא הוכחה.
ספר תורה מחיר .נ.צ.אל תוך.של