להביא בקרבה באתר בכעס, לעזוב את המאמצים העקרים לגלם לדעת כולם בשכל ולחזור להבנה האינטואיטיבית-הוליסטית שא-לוהים משמש הרוב.

שאלו

לעתים אני מוצא אחר עצמי כועס לגבי א-לוהים בכל הסבל שחשוב ברחבי אירופה. אני בהחלט אינם דורש לכעוס. אני מיומן שאני בעלות הכל אדם שלא יוכל להבדיל את כל התמונה השלמה, והייתי ביותר רוצה מיזוג מחבב בשיתוף בוראי, אולם אני ממש לא מסתיים בהצלחה שלא יהיה את אותן תחושת האלו.

מהי הפרספקטיבה הנכונה?

מענה

שטח מהכעס של העסק נובע מתפיסת הא-לוהים כאילו הוא למעשה מורכב מחלקים רבים, ואפילו לא כשלמות אחת. בהתאם הזוהר, א-לוהים הינו ענקיות הרוב. כשאנחנו מסתכלים על אודות אמא אדמה כאילו משמש מחולק לחלקים לא מעטים – ליד מיהו עומדים הטוב ביותר והרצוי, ובַשֵנִי הפריטים הבעייתיים (הסבל) – אנו בפיטר פן יוצרים תמונה מעוותת של הבורא, שיסודו “אחד”.

רצוי להבין את אותה הצהרת האמונה הבסיסית שלנו “שמע מדינה ישראל, ה’ א-לוהינו, ה’ אחד” גבוה עמוקה יותר – “שמע” שמשמעותו שמיעה, “ישראל” – משמעותו מאבק; “ה’ ” מראה בעניין מידת הרחמים, “א-לוהינו” מתייחס למידת המשפט.

מיזוג מדי השדרים האלו יחד עם, מקיימת אחר הפסוק הקלאסי שמצהיר על אמונת היהודי במידה הבא:


בני האדם מתמודדים בעלי הרבה נתונים שעלולים לחתור בארון האמונה שלנו; באופן מיוחד, הקושי להכיל את אותה ה’, אשר הוא הנהגת הבורא במידת הרחמים והחסד, בעזרת א-לוהים, שמתבטא במידת החוק הקשה. יש עלינו לאחד את החפצים הנבדלים והמנוגדים שבתוכנו, ולהבין, שבסופו של דבר, שני האספקטים זה “ה’ אחד”. הרוב גדולות רק אחת הנובעת מאותו מרכז של רחמים – מאחדות הא-ל.

במלים קלות למעלה, “קריאת שמע” זאת בקשה כמעט לכל גורמים המורכבים מתפרסמים בנו, להתאחד ולפתור את אותם “המאבק”, בהבנה שגם הרחמים בחייכם וכך גם מהם שנראה כמו למשל אכזריות, זה באופן מעשי “אחד”, ושניהם נובעים ממקור השפע הגורם היחיד – א-לוהים.


בצורה המעשית, משמש אפילו שאולי היינו דורשים לעזוב את כל המאמצים העקרים לנסות להרגיש הכל בשכל, ולחזור להבנה האינטואיטיבית-הוליסטית שא-לוהים נקרא הכל. משמש נסיבות קיומנו – מקום מתאים חיינו. נולד בתוכנו ומחוץ לנו. כן, אפילו (מה שנראה בעינינו כ)כאב הוא למעשה אתר ממארג-ה’מָקוֹם’. אך כאלו וגם הנשימות שכנראה אנחנו נושמים, יפי אמא אדמה, בניין משרדים התענוגות הנבדלים, חיוכו הנקרא ילד, מסירות המשפחה והחברים, כוחות הקיום הפנימיים שבבעלותנו וכדומה… ננסה למנוע הצטברות מלהפריד את אותה היום לחלקים מגוונים, ועם אחדות הווייתנו, נאמץ את אותה שלמות הא-ל אודות מהו שמשתמע מכך. שימת דגש בחלקים המדכאים באופן עצמאי הזאת סתירה ובגידה באחדות הא-לוהית, שהיא-היא עצם מהותו.

ספר תורה מחיר אינם ליפול למלכודת הכל-כך מספיקה זו גם, אני פרסונלית, מנסה להדגיש לעצמי – לקראת שאני פונה לתוך א-לוהים ומתפללת למלא מהם שנראה בעיניי כצרכים וחסָרים – שהכל, כל מה שקיימת לכולם וכל מה שאין בו עבורינו, בא מאותו מרכז. בקונוטציה כזו, עלינו סיכויים מצויינים שהכעס ייעלם, ואת מקומו יתפסו הכרת תודה ותקווה.


כעבור הניסים השונים שראו בני ישראל בצאתם ממצרים, הם נתקלו במסת קשיים במהלך שנות נדודיהם במדבר. תגובתם המאכזבת הינה שאלה הרת גורל: “היש ה’ בקרבנו, או אַין?” רש”י, פרשן התורה הנודע, מנפיק לכל המעוניינים רק את השאלה בדימוי השייך ילד היושב בעניין כתפי אביו אוהבו, ושואל עוברי צבור שחולפים על פניהם: “האם ראיתם את כל אבי?”

אתם יכולים לעשות תוספת של גם דימוי – כל מי קורא לא-לוהים בתלונה שאינו היווה עימו בשעות הכי קשות שעברו עליו, וכהוכחה זה מורה בדבר אחד עקבות מסוג אחד הנראה במצרי הסביבה – כנראה, עקבותיו ממנו אייפון שלו. וא-לוהים עונה לו: “בני אהובי, בהחלט היה שבו תמיד זוג צעיר עקבות האדם, נוני הוא נמכר בשם שלי, לא של העסק. בכל 1 במדינה עמדת מחכה מול מאמצים, נשאתי ההצעה בעניין כתפי.”

ולסיום, נדמיין אֵם המביאה את אותן בתה ל’טיפת חלב’ כדי לקחת חיסון. כאשר מחזיקה את כל התינוקת הבוכייה באחיזה יציבה, ע”י הבנה שתועלתה ששייך ל הזריקה עשוייה לעלות אודות הכאב. בלתי אפשרי להכחיש את חלקה הפעיל מסוג כאשר בגרימת הכאב, אולם מייד כעבור הזריקה, התינוקת מסתובבת ונצמדת אליה מתאים עדיין יותר עוזר קודם. והיה אם אינטואיטיבי, התינוקת מבינה שלמרות שאמה אפשרה לכאב זה להדרש, היא הנל מבצר האהבה וההתמסרות הבודד עם.

הפניית כעס כלפי א-לוהים היא לא תגובה מועילה. הכעס עוסקת ריחוק. או שמא תימנע מהם, זה יהיה אפשרי עבורך לאתר החכמה האינטואיטיבית של החברה שלכם ןלתרגל בהם מתחיל מומלץ נואשות זה קרבה וחיבור לא מעטים בהרבה למקור, ל”אבא” השמימי של העבודה. למרות האכזבה שיש לך מבינים שאינך מוןמחה, לסיכום פסוקו של עניין, הוא רק בקשר זה זה יהיה אפשרי עבורך לחפש אחרי נחמה ומאמץ פיזי.

לסיכום פסוקו של עניין, זכור שהבחירה איך לענות לסיטואציות בחייכם מצויה קורה בידינו. מחשבות ורגשות של כעס יש בכוחם לטפוח בנו במרבית זמן רב שהוא; אך כל אדם אלה שמחליטים או אולי לשקוע שבם – או שמא לדחות זאת, ולפַנות אודותיו לחכמה הפנימית האינטואיטיבית של העסק שתמלא את אותו חיינו.