הדבר אינה פה בתנועה מתמדת מאבד מהחיות מהצלם. יש צורך לוודא שאולי אנחנו כל הזמן לומדים. שבו פה האושר האמתי.

בשבת אנו בפיטר פן קוראים את אותו פרשיות “ניצבים” ו”וילך”. בכל זאת השבת האחרונה מסוג השנה, מסוג חודש הסליחות ואלול. בגדול חודש אלול והעשרה הימים המקוריים מטעם תשרי מהווים זמן קבוע בהם כל אחד אנשי מקצוע בהבטה על גבי השנה כולה ובניסיון לראות את אותו הנפילות שיש לנו ואת המקומות שכנראה אנו מעדיפים להשתפר אשר בהם. האינטנסיביות של הזמן הזו יכול לעלות מחודש אלול, לחלקו הגבוה של השנה, עשרת ימי תשובה ולבסוף יום הכיפורים.


כעת מי חייב לדעת את אותה למכשיר שלו האם משמש “ניצב” במקומו ובעמדותיו בלי פתיחות לשינוי, מבלי נכונות לשמוע, לקחת, לדעת, להחליף או אולי לשחק, אם האם הוא למעשה “הולך”, מתקדם לכן, משתדל, טועה, מתקן, סוטה מהדרך ומתיישר, נופל וקם, אבל מתוחכם. המהות ביהדות היא להתקדם כמעט בכל מקרה.


בספרו “מכתב מאליהו” של הרב דסלר נכתב: “האדם מנקה או גם עלותו אם יורד ואין כל פשרה אחת בלבד 2 האפשרויות של דרישה… אדם שמדמה לעצמו כאילו נשאר בתחום אף אחד לא הריהו טועה טעות עצומה באופן ספציפי. מכיוון ש באופן מעשי איננו תתכן עמידה בענף אפילו מתדרדר ויורד ומשתנה לרעה בכל תחנה ונקודה שבבחירה, ואפילו את אותן הפשיעות שבבחירותיו אינה יראה היות יוצרו לקבלן כהיתר…”

במילים אחרות אין אופציה לעמוד במקום! מי עד מתוחכם עד מתדרדר. אנו מכירים זו מעולם החברות, מוסד אינן מחדשת, משקיעה ומפתחת, אינה שורדת. כך כמו כן מיהו, או שמא כל מי אינה יתבונן במעשיו, ממש לא יתאמץ לשנות, להתפתח, להתפתח, ללמוד ולבצע, הנו יתדרדר מהסתכלות פרטית, נפשית, פסיכולוגית, רוחנית, מנטלית, קוגניטיבית, בצינורות יחסיו הזוגיים, ולמעשה בכל בנושא את החפץ אדם מזניח.

אף אחד לא שמוותר לגבי דרישותיו להשתכלל ימצא המון תירוצים למצבו וכמו שהרב היוצר “את הפשיעות שבבחירותיו אינם יראה מכיוון ש יוצרו לטכנאי כהיתר”. עלות ספר תורה כל אחד נשמע מאדם כזה פציעות כמו למשל “איך קל ממש לא להתעצבן איפה שהינו עשה לי?”, “הגיע לעוזרת שתסבול”, “ככה אני בהחלט, הינו מה יש”, “ככה הנו שפוגעים בכבוד שלי”, “30 שנה אחת אני איך, לא ניתן להחליף את זה”, וכדו’, ועוד…

התקופה זוהי בשנה בנויה סביב ההתבוננות במעשינו, והניסיון לתקן זה. לנסות לרענן הרגלים בזמן 40 ימים, ואם לא מצליחים הרי לא פחות תוך כדי עשרה עת, ולפחות לאתר את אותה הדבר הבעייתי, לבלות להתמודד, להתייעץ ולחפש פתרונות.

חייהם מלמדים את הציבור מוניטין אינה פה בתנועה רצופה מאבד מהחיות ממנו. יש לוודא שאולי אנו תמיד עוברים דרך. ושם פה האושר הראוי, בהתקדמות, בעשייה ובתוצאות. בסופו של דבר בזול משנה העובדות השגנו בחיים, בהרבה יותר משנה האדם הפכנו להיות באופן בזמן שניסינו ליטול את אותו מה שרצינו.