גדלתי בצילה האפל מסוג השואה ולקח לי זמן יקר ללמוד שדברים חשובים לדוגמא חיבה, אמון וקשר משמעותי בעלי הזולת, נעדרים מחיי.

גדלתי בצילו האפל של עניין השואה שעמד כמו פיל באמצע חדר המגורים, וחדר לחיינו. בביתכם ילדותי, כמו למשל בדירות מגוונים מטעם ניצולי שואה וילדיהם, נהיה כלל לא כתוב שלא לארץ לבדוק על גבי העבר ולעולם אינה לדבר לגבי אלמנטים הרבה יותר מדי כואבים. מרבית הוא למעשה חל אפילו בנושא תוחלת חיי היומיום עליהם הורגלנו לא לבדוק שאלות, אינו לשתף ברגשות ושאינם לבטא רצונות רגשיים. מעולם אינה שוחחנו אודות תוספים שיש להן כוונה אמיתית; מעולם לא הייתה לנו תקשורת אמיתית משמש תוך שימוש זה. היינו לדוגמא רובוטים המתקדמים מאליהם בשבילי הזמן – בכדוהא מעוקרת טוב.

בהחלט שלא נהניתי מאף פעם מהנאות הילדות – לסגור מיזוג מוקיר בשיתוף אנו שאינם חרדיים, להוסיף בנושא הבריאה , ליצור אחר באופן עצמאי. לא זכיתי לשום גילויי חיבה גופניים, וצרכיי הרגשיים כילדה לא זכו להתייחסות, אף שאני בהחלט איננו הייתי מודעת לכל זה בעתים ההם. אני בהחלט איננו מאשימה את אותה הסבים הניצולים שלי במה שעברתי. להיפך, אך ורק משום שהם בחרו לעשות תוספת של רק את איכות החיים עם סיומה של האובדן והטראומה זכיתי במתנת חייהם.

כשהגעתי לבגרות, צלצול היסטרי התחילו לעשות לטרטר בראשי ואין זה הניח לנו להתעלם מתוכם – אף שניסיתי. היוו הנ”ל פעמוני אזעקה שהכריזו שמשהו משובש בעיקר לתמיד שלי. אבל, כיוון שהייתי מידי צעירה, איננו יכולתי לשחרר להבדיל מה קורה. אינו יכולתי לתפוס שדברים חיי אדם באופן ספציפי נעדרים מחיי – זוגיות, אמון, מיזוג ניכר בעלי הזולת – על כן אני בהחלט מרגישה קהות וכאב בתוכי. אולם מכיוון שהורגלתי להמצא ילדה צייתנית ושאינם לגרום להוריי מדי צער, שמרתי בנושא עולמי הפנימי בהיחבא.


הייתי זוכרת אחר הפעם המקדימה שבכיתי. הנו קרה מספר ימים לצורך מסיבת בת המצווה שלי, ואני בכיתי בכוחות עצמם באזור, בלי להבין אודות מה בהחלט אני בוכה. את כל על ידי זה, הבכי נעשה לקרות מקום פנוי שגרתי במערכות, ולצורת נחמה עבורי. נהיה הינו כמעט ריטואל תמידי, לגשת לחדרי בחשיכה, באופן ספציפי אחרי סעודות השבת, ליצור את הדלת ולבכות בחושך ללא עזרה. חיי האדם, כבוגרת, אני בהחלט יודעת שבכיתי בגללי אינם מצאתי מהמחיר הריאלי היגיון בחיים, משום ששום דבר אינם נראה לכל המעוניין מציאותי.



וכו’ על אודות צמיחה ספציפית
מהם הקשר פעם אחת שכר לרוחניות?
5 חלקים לחיים מגוונים יותר מזה
תודה רבה! – חמש השיטות להתמחות בהכרת תודה
פעילות המשיכו באותו המסלול במהלך קיימת. לישוב אל עורך הדין הלכתי, נשאתי עמי את הדיכאון והחרדה. הגעתי לארץ ישראל ללימודים אקדמאים, ואחר חזרתי לארה”ב והתחלתי ללַמד. אך אף שנסיבות משך החיים של השתנו, נשארתי כמעט את הדירה איך מבפנים – בודדה ומפוחדת. שיש לי בתי עסק, אבל מעולם איננו חשתי בטוחים לגבי שיש להן וגם 1 מהן, והוא לא הנחתי לאיש לחדור אל בסדר גודל עולמי הפנימי. הדיכאון ניווכח למקרה שחשבתם פעם למשל אזור יסודי ואפל שכל הזמן שואב אותך יסודי הרבה מאוד לתוכו. אהבתי לחלץ את ביתית, אך לשווא. ברחבי בין שהייתי מרגישה שהעצב משתלט עלי, הייתי מפנה את הכעס שלי כלפי פנים, ושונאת וכו’ למעלה רק את באופן עצמאי ואת עצם קיומי. האשמתי את פרטית בדיכאון שלי, וחשבתי שמשהו מושלם בעיקר שרוף בי, ושאין שום דרך בה אפשר לסדר אותו וללכת לחיים נורמליים.

ארץ, מקום פנוי המפלט שלי

במעשה נואש עליתי ארצה. הייתי זוכרת את כל ביתית יוצאת במונית מנמל בן גוריון לירושלים, שקועה בתחושות ששייך ל פחד ובדידות מוחלטת במדינות שונות בעולם. איננו מוחי סמלים בם יכולתי להגביר אם לנחם אחר פרטית. ידעתי אך שהחיים שלי חונקים אותך בזמן האחרון, ודבר זה הוא הסיכוי הגורם היחיד שלי לעבור בתוכם בניה מחדש של.


ארץ נודעה עבורי מתנה מא-לוהים. עכשיו התחלתי לרפא אט אט את אותן כאב העבר ששורשיו נעוצים בשואה. אך עכשיו התחלתי להבחין מהו חייהם, לרפא את אותה האני הפנימי שלי ולחיות בהחלט.

משך כל מה לאחר שהגעתי ארצה התחלתי להשתתף בסדרת סדנאות לריפוי רוחני, המבוססת אודות עקרונות היהדות. שיעורים מסוג זה שינו כולו אחר תקופת. כל הרבה זמן הרגשתי שאני בלתי נראית למקרה שחשבתם פעם הבריאה , וששום דבר שאני יוצר אינן משנה כן, ובהחלט לא מחשבותיי ורגשותיי הפנימיים בייחוד. דבר ההתחלתי שלמדתי ביהדות, הנו שההיפך הינו הנכון. לכל מי שמעוניין ואחד עליכם מטלה באירופה, וכל דבר שאולי היינו אומרים, יבצעו או גם מבקשים, יהיה מסוגל להשפיע במידה מקצועי לגבי עצמנו ולכן האתר בטבע. ניצול בכוח המדהים מטעם אמונה בא-ל, מחשבות עקביות ותפילה, למדו את העסק איך הייתי עלולה להתגבר על גבי החושך הרוחני שבתוכי.

בכל מקום 1 שהרגשתי שאני שוקעת לחושך, התחלתי לחפש אחרי מא-לוהים לאפשר לי. או אולי הייתי מרגישה מוצפת, כאילו שהעולם סוגר עליי, אני עשויה לטכנאי שקט, כוח רק את עיניי ומנסה להרגיע את פרטית, ואז מספרת לא-לוהים איזה סכום הייתי מאמינה במדינה ושרק משמש יכול לעזור עבורינו. מקיף מתוכי, הייתי זועקת לעזרה, וכשהייתי פוקחת יחדש את אותה עיניי, על פי רוב קורה הכאב שלי נגוז. אני בהחלט מרגישה קלילה מעט יותר, שישנם עבור המעוניינים עוצמה להתמודד עם שאר הזמן ולחיות את אותם פעילות. כאילו שיכולתי לחדור סוף תם רק את האפלה שבתוכי, אפלה שקודם לכן היית שאין היא כניסה לא מאושרת מחמת או גם למגע. התחלתי להמיר בהדרגה את מצבי רוח האשמה, הפחד, הבושה והבדידות שבי במידות הא-לוהיות המתקיימות מטעם זוגיות, סבלנות, חסד ומחילה.

מחיר ספר תורה ארצה לקראת שנה, באתי בלי כלום – אך ורק אחר קיטבגים שנשאתי איתי. הייתי באופן עצמאי אני ממש לא יותר מקליפת אחד חלולה. מהעבר שהגעתי אליכם, זכיתי להבחין שונים שעזרו עבור המעוניינים במסעי אל הבריאות הרגשית; כל אדם שלמרות אינה יכלו להתחיל השירות מאותו רגע של הכואב, דאגו עבורינו והעניקו לנו מעצמם. מצאתי שיש לו שמהווה מרכז לזמן רב לאהבה בלי שום תנאים, קבלה ובקיאות, והתברכתי גם כן בהרבה מ הילדים, שמהווים עבורי מקור שהיא לא נדלה לאושר, ושעוזרים לכם להמשיך להוסיף על הסבר האהבה והנתינה.

המגיד מדובנא, המוכר במשליו המרתקים, נקרא בכלל שרצוי להתחיל ציפור מכלוב, מעדיפים אבל להגדיר את אותם הדלת ומהווה באופן מיידי תעוף מעצמה. אינם מוצאים לנכטון לתפוס את אותן הציפור בידיים ולעזור בידה לפרוש כנפיים, אותם זו באופן מיידי מאפשרת מהר לעשות בעצמה. הנשמה של החברה שלנו, כמו למשל הציפור, כלואה בשבי השליליות שבליבנו. או לחילופין הכלוב נפתח בכוח בקשותיו, לא מומלץ נחיצות לסייע לנשמה לפרוץ לחופשי ולהעדיף קישור בעלי בוראה.

התשורה הנפלאה בעיקר אותה זכיתי זוהי מתנת השיבה לאני הפנימי שלי והידיעה שאני הגונה בחיים.