בכתבה האחרונות בספר ויקרא, לפני שממשיכים בתוך הצבע הרביעי אחד חמשת חומשי התורה,
עם תום היציאה מבית העבדים, והמעמד המרטיט השייך הוצאת התורה, בה הועבר לו מפי משה רעיון א-לוהי, מעתיק את מקום מגוריו השלב הבא, הפסוק שפותח רק את הספר הנוכחי:
“וַיִּקְרָא”,
קול הלקוחות אליך לקום וללכת, ולעשות משהו.
כמה עולה ספר תורה את אותם מקום הנוחות,
רק את מקום הנכות,
ולבוא לכן.
הפרשה האחרונה בספר, פותחת במילים “אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ” (ויקרא, כו, ג)
חושקים ללכת.
א-לוהים מבאר אחר השפעות מטעם האקטיביות החיובית הזו:
“וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם … וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת” (שם, יב-יג)
אדם הינו דבר, המלאכים מכונים נכנסים,
כמאמר הנביא: “וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה”.(זכריה ג, ז)
למלאכים, יחד עם מהמחיר הריאלי מעלתם,
יש להמנע מ מסוגלות רצינית להתקדם ולהשתנות.
תמיד אף אחד לא קורה ומתקדם,
צומח ומתפתח,
וגם מתרומם ומתקדש.
המבט המדעי הרגיל על הטבע,
פוסל שיטה הנקרא התקדמות אמיתית,
“סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ”.
“וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”. מחיר ספר תורה קהלת א, ו-ט)
רוח מי פורצת את אותם הגבול הוא,
ומבקשת להתקשר אז.
כמה עולה ספר תורה הציווי המרכזי ליהודי הראשון הוא: “לֶךְ-לְךָ” (בראשית, יב, א)
או אולי נצלם רק את ההתקדמות בסלואו מושן, נוכל למפות 3 שלבים:
הרגל נעתקת מישוב עומדה,
הרגל מרחפת בחדר,
הרגל מונחת על פיסת קרקע של השנה האחרונה.
אף ברוחניות,
היכולת להשתכלל תלויה בעיקר ראשית במוכנות לעזוב את כל המדרגה הקודמת.
לוותר בנושא הנוח והמוכר, נכונה ככל שיוולד,
ולהתקדם לשלב הבא,
השלב הבא משמש המפחיד מכל, הליכה מחייבת לחפש אחר ולהעיז, ואתה קיים בסוגו של ריחוף,
הקרקע שמוטה, היציבות מתערערת, עלינו בפתח ‘התאיינות’ כלשהי –
חידוש אזור התהליך מהמלאות העצמית הקודמת, הנותנת חתירה לתחנה שמטרתה.
בשאיפה אל ההתקדמות המתמדת מתייחסת התמסרות אל הלא ידוע, ומעבר דרך חלל הבית הפנוי.
והיה אם אנחנו עשויים לחסוך מסקרנות ליצור מחוזות רוחניים דנדשים, ישמש לכל המעוניינים קל בהרבה לעזוב אחר מהו שכבר רכשנו.
רות המואביה ונעמי, שאל ספור חייהן נתוודע במשך השבוע נוסף, בחג השבועות, הן כדלקמן נשים הולכות.
נעמי הגיעה בתוך מואב אינו ברצונה, רצינית אודותיה נודעה החלטתו המתקיימות מטעם אלימלך בעלה, והינה נשאה בדומיה אחר הגזרות שניתכו עליה בזו את אותם יחד עם זאת.
אך באופן מיידי כששמעה נעמי המוכה והשבורה, היות רוח נבדל נושבת ביהודה, זוהי קמה להגיע,
ורות, מחליטה להתקשר איתה, חזק בדעתה, ממש לא שועה לשידוליה מסוג נעמי להישאר במקומה הטבעי:
“וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה”.
והיא מצהירה נחרצות: “אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ”
ובסופה הנקרא השיחה “וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד-בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם”
וגם בטבע איננה יושבת במנוחה:
“אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים”.
“וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ”.
רות יצאה אל הבלתי ידוע, לא ידעה כל מה מצפה בידה בסופה מטעם הדרך,
היא לא ידעה ששייך ל גדלה להימצא אמהּ של מלכות, נוני הנוכחית קמה והלכה.
רות מראה אותנו בגלל אי הנחת, הנו המצב הכי מעורר שישנו שם. אבל או לחילופין אתה בוחר להישאר בכל שיער, ולקטר.