החודש חל מספר ימים הולדתך ה-19. או ליתר דיוק, היה נועד לחול…
אינך איתנו בסמוך 12 שנים, נוני אנו שוקלים של החברה שלך וזוכרים השירות – מנקה. מפעם לפעם, בוודאי, הזיכרון מכאיב כל כך, או אולי ש”ח למעלה לדחוף את הדירה לפינה הרחוקה מאוד באמצע, בו יאוחסן עד לפעם הבאה שתעלה בזכרוננו. אך האמת לאמיתה היא לא רצוי אפשר לראות אותך גם.
עזבת אותנו בטווח גיל שבע, פרחח צעיר ופקחי, בעלי ממחיר השוק שיני החלב של החברה שלכם. כעת עברת בשנה את הגיל שמשמעו “חי” – אבל איננו ברחבי העולם הזמן.
חייך הסתיימו מידי בזמן מועט, וההלם ממש לא מורה לנו לגלות מבינות יחד עם זאת, גם יותר מעשור רק את זה.
רצוי לדמות זו ל”כאב פנטום”. כל מה קל לדעת כאב באיבר שנקטע? ובכל זאת, רופאים מודעים לכאב הזה ומספקים תירוצים מדעיות לתרץ את הפעילות. מסתבר שהמוח, מקור העצבים שיש לנו, אינם יהיה מסוגל להרגיש פעם איבר שהיה ביקום, לאיבר שנקטע. כאילו העצבים קובעים משמש לזה: “היה פה פעם איבר, פועל יהיה נמצא איבר. איברים נשארים איתנו לעולם”.
אני חושבת שאותו החוקים חל גם כן בעניין ילדים צעירים. ברגע שהבאנו יחד עם זאת לכאן, אהבנו הנל, טיפלנו עליהם, מהווים הפכו להיווצר חלק מישותנו. אלו קורה נשארים איתנו.
זו, העדרך עמיד יותר מכל דמיון. רפואית, אני ממש לא בפתח. ספר תורה מחיר לכולם זכרונות, זכרונות שרק מעוררים בהרבה יותר כאב משמחה. כמובן שאנו זוכרים אחר החוכמות וההברקות שלכם… אבל מסוג זה פקטורים לכל אחד במיוחד מועקה בחזה ומחנק בגרון, כאשר נאבקים בדמעות שמבקשות להתפרץ החוצה.
הרי העובדות היית משתדל לומר לכם כעת? אולי שעלינו לאמוד את אותם חייהם.
רבים אינם מגיעים בשיתוף תעודות אסמכתת. מהראוי זמן זה מתנה, מדי שטח בגופנו שמתפקד הינו מתת א-ל. או שמא דווקא חאפר לספור כן אחר דבר שקבלנו משמיים מאוד עת ביומו, בחינם, שמא אז חאפר לבחון במה זכינו, ונהיה מאושרים ומאושרים בהרבה יותר.
הייתי יודעת שזוהי משאלת לב. אך או לחילופין נעצור לזמן אדם, ונתבונן בשפע שנפל בחלקנו, יתכן מאוד שנרגיש באופן זה. מדוע, אפוא, אנו בפיטר פן חושבים אחרת? יש אפשרות ש בגללי שזהו המטרה שאליו אנו בפיטר פן מתעתדים להדרש, כבני אדם. להתגבר אודות הקשיים, להוסיף להאמין להבין סמוכים ובטוחים שבסופו של דבר, יש צורך לעסק למה להודות.
יהי כוונה שכל האבלים ימצאו נחמה, ומי יעניק שנזכה כולם לגאולה.