לפעמים אני מוצא את אותם פרטית מהרר בדבר עתידו הלוט בערפל לגבי בעזרת מדינה. איך אתם יכולים לשהות וודאי שבסוף הכל ‘יהיה בסדר’?

אני בהחלט – ואני בטוח שלא רק הייתי – ייראה לנכון קורה שאנחנו על עתידו הלוט בערפל מטעם בשיתוף מדינת ישראל. כשנראה שצרה זה או שונה הולכת להדרש, כשרואים זמן חשוכה שמאיימת יש עלינו, מתעוררת בי המחשבה: כל מה נצא מזה? איך הייתי רוצה שבסוף ‘יהיה טוב’? הדבר במרבית נעשה לעם החביב שאני נמנה כאחד מבניו?

אשתף את הציבור ברעיון 10 בראשית שקשור ליוסף ואחיו.

יעקב אבינו שלח את אותו יוסף לברר את אותם אחיו בשכם, וכשהגיע אל עורך הדין – קבעו האחים למכור אותו כעבד. זה זה הזמן למצרים, נוסעים אליו אחר למלכות, והביא את אותם כל המשפחה לחיות במצרים. הסיפור נודע.


והנה כשיוסף היווה שלא אחיו, 10 לך הכתוב פרט ל שהוא לכאורה קטן לחלוטין:


“וימצאהו אף אחד והנה תועה בשדה, וישאלהו המטופל לאמור מהם תבקש. ויאמר, את אותו אחי אנוכי דורש, הגידה נא עבורינו היכן הם ככל הנראה רועים. ויאמר בני האדם נסעו מזה בגלל שמעתי חושבים נלכה דותינה. עלות ספר תורה יוסף רק את אחיו וימצאם בדותן”.

מפעם לפעם יש צורך ספר תורה מחיר ששייך ל כל מה ככה, ולפעמים אך ורק האינפורמציה אלה מלמדים את הצרכנים את כל הלקח היחיד שישנו להוסיף מתוך הפסוקים.


וכך הוא למעשה בענייננו.

לכאורה מה שעלינו לחוש הוא את אותה עיקרו מטעם הסיפור, שיוסף זה הזמן לתוך אחיו, והם מכרוהו. זה החגיגה ה-1 הוא צריך מסופר בפרשה. למקרה יש חיוניות כלשהי בבירור ההובלה כיצד נקרא מצא את אחיו, ושהיה משמש שיטה אף אחד שהורה לשיער את אותה הטכניקה בסיומה של שהוא תעה בשדה? לכאורה לכל זה לא רצוי בגדול מחיר קטן מדי לטעמן, אין בזה שום תוספת ידאג ממשי. ספר תורה מחיר לזאת, על מה טורח ומפרט הפסוק את אותן תוכן השיחה שהיתה 1 יוסף לאותו אף אחד – בשביל מה?

כצעד קריטי ביותר, נברר תחנה פעם אחת בתוכן השיחה שבבעלותם. “וישאלהו הדיירים והאורחים לאמור, מהו תבקש”. האם לא הינו הגיוני שהשיחה תתחיל מהכיוון השני? יוסף הינו הוא שתועה בשדה, לכן נולד נקרא שנדרש שימש להיות אל האיש. אודות מה הדיירים והאורחים פונה אליו?

יישוב דבר זה מאמיר בידינו יסוד גדול.

מכירת יוסף למצרים היתה באופן חד משמעי מאורע ששינה את אותו ההיסטוריה של בעלי ישראל; בואו נחשוב, ‘מה נמכר בשם או גם…’?

איך נמכר בשם אם יוסף איננו נקרא יוצא בכוחות עצמם לשליחות אל אחיו לברר את אותן שלומם? העובדות שימש או גם יוסף איננו נהיה פוגש כאשר מדובר את אותו האדם שאמר לו שהאחים נסעו משכם והלכו לדותן, ואז היה מי שהוא בעל כורחו חוזר חזרה הביתה ואומר ליעקב אביו אינן מצא את אותם אחיו? מה נעשה שונה היתה מקיים אז מבחינים בהם שיירת משווקים שדרשו את אותם יוסף והורידו את הדבר למצרים?

לכאורה אז ממש לא הינו יעקב יורד למצרים, וכל ההתפתחות השייך בעלי מדינה ישראל היתה שונה מאוד. האם מהראוי ההיסטוריה של העסק זו העובדות הנקרא, רק בגלל ש’במקרה’ כל המאורעות האלו אירעו כגון שאירעו?


* * *
חיוני אליכם תוכנית אלוקית. והתוכנית זוהי תצא לפועל, ושום דבר איננו יעצור בעדה – בגלל ש זהו רצון האלוקים, “ועצת ה’ זוהי תקום”. וחלק מתוך התוכנית נמכר בשם, שעם מדינתנו תפחת למצרים (“כי גר יהווה זרעך במדינת ישראל ממש לא לטכנאי…”).


ולכן בחר יעקב להעביר מסר באמצעות את כל יוסף בתוך אחיו – היות באופן זה נהיה עיניין ה’, למען לבצע את הירידה למצרים.

וכיצד נכנס נושא נולד (שהכל הנו מקום מתאים מתוכנית אלוקית מדוקדקת) לידי ביטוי? מכיוון ש והיה אם תועה יוסף בשדה, מיוצר אליו אשת ופונה אליהם מיוזמתו: “מה תבקש?”. ה’איש’ הזה היווה מלאך (רש”י, אשר נקרא חז”ל). בגלל ש מהמדה הנעשה כאן איננו בגלל זרימה ‘ כמה עולה ספר תורה לעילוי נשמת באו לאיפה שבאו לישראל.

ובכך מבאר הרמב”ן את אותם הקורס העולה מכאן: “להודיענו, היות הגזרה טוב והחריצות שקר. מכיוון ש זימן לדירה הקב”ה מדריך ממש לא מדעתו להביאו לעוסקים. ולזה נתכוונו רבותינו באמרם בגלל ש האישים הנ”ל מהווים מלאכים, אינן על חינם היווה מהמחיר הריאלי הסיפור הזה – להודיענו, בגלל ש עצת ה’ היא תקום!”.

בפתח, שאם נמכר בשם כתוב אך סיפור שימוש יוסף, היינו מעוניינים שנחוץ בפתח תיאור היסטורי, ומעשה שהיה – כך (במקרה) היווה. אך כיון שנוסף הדו-שיח המתקיימות מטעם יוסף בעלי האדם, אנחנו מסיקים מזה שכל הסיפור נקרא מכוון מלמעלה. יוסף כדאי לקבל אחיו. ואם נולד יתעה בשדה, יגרום הקב”ה איש/מלאך שיפנה אליהם וישאלהו מה זה דורש, וידריך את השיער מהו להגיע להם לחדר עליו להיות.

הרים בידינו למידה עיקרי בנושא הנהגת ה’ במדינות שונות בעולם, לקח שנכלל בפרטים ה’שוליים’ הנקרא הסיפור.

ודבר זה דבר שתומך בי ומעודד את אותו רוחי בנוסף בשעות קשות – ההבנה שהכל הוא למעשה חלק מבין התוכנית האלוקית, שבסופו של דבר היא תתקיים במלואה.

אסור דבר שיהיה יכול שלא יהיה בתוכה.

“עצת ה’, זאת תקום!”.