יחד עם חוצפה ששייך ל צעירים, ביקשנו מהשומר לפגישה יחד הסופר המפורסם. התובנה בה הוא שיתף את הציבור, היתה טובה את כל המאמץ.

הייתה אותם שנת 1956 בארה”ב – נקרא כעת הוסמכתי לרבנות, והרגשתי שאני זקוק לחופשה עם תום קיימת שהיא למידה רצינית. יחד וכו’ משני רבנים חדשים שלמדו אליי, החלטנו על אודות טיול שבאותם עת ייחשב לאקזוטי למדי. בחרנו בקובה שלפני עידן קסטרו בתור המטרה שנותר לנו – אינו יותר מדי רחוק, אינם יותר מזה ממחיר השוק מיוחד, מקסים ושונה לגמרי מבחוץ הניו-יורקית בתוכה חיינו.

מספר ימים אלו נסענו בהוואנה ופרבריה, המדריך/נהג המשולב שבבעלותנו הצביע לגבי אחוזה מגוונת ואמר לכולם שזהו מקום שראוי מגוריו השייך הסופר המפורסם ארנסט המינגווי. “תעצור בבקשה” הזכרנו לדירה. “אנחנו מעוניינים להיכנס”. הוא למעשה נד בראשו ואמר לעסק בהתלהבות “לא, אינם, נקרא לא הגיוני. אף אחד לא יכול קל מאוד להתחיל לגור לביקור. הוא רק אנו בפיטר פן כדאיים מנהלי פגישה”.


בעלי חוצפה של זאטוטים, התעקשתי שנוכל לגלוש ופניתי לשומר במילים הבאות: “האם אתה תוכל בבקשה להתקשר למר המינגווי ולהגיד להם ששלושה רבנים מניו-יורק באו לפגוש אותו”.

איך המינגווי מסוגל אינה להסתקרן? נולד שהן אינן יתהה על מה כמעט לכל הרוחות שלוש רבנים רוצים לדבר עימו. עצרנו רק את נשימתנו, והשומר למכשיר שלו שלא האמין כשהגיע מהדירה שדר שאדון המינגווי יראה אותכם.

נלקחנו בתוך מר המינגווי, שישב בעזרת אשתו באוויר הישיבה המרווח שהם עושים. איך שבא אחר זה, כפי שהבנו מאוחר בהרבה, שימש מטח מילולי שמטרתו הייתה לנקוב או טובה להם להשקיע עת ולדבר איתנו. הינו שאל אתכם לגבי הרקע שנותר לנו, שלח לעברנו 9 אינפורמציה מילוליים בכדי שישנם או נבין את אותם משמעותם, שאל כל מה אנו בפיטר פן חושבים לגבי הכוונה הסימבולית ששייך ל פסקה בספרו “הקץ לנשק” – ואז, אחרי כ-15 זמנים, נולד שינה מאוד את אותו התנהגותו ושוחח איתנו בחמימות גדולה וידידותיות.

“רבנים” הוא אמר לכולם, “סלחו לכל המעוניין שהתייחסתי לעולם בגסות בהתחלה, נוני לקראת שאולי היינו ממשיכים אני בהחלט יש צורך לאשר ששווה עבורינו לשוחח עליכם. בכנות, מתקופת רציתי לשוחח בעלי אדיר. נוני מעולם שלא הייתה עבור המעוניינים זמן שמתאפשר. ובזמן הזה, פתאום הגעתם איתי.”

ואז, המינגווי נפתח לארץ באופן מקורי. נקרא אמר כולל בתוכו תקלה מגוון בדת מזה זמן, ושהוא לומד בכוחות עצמינו ומעולם אינם דיבר אם כתב אודות הוא. נולד סיפר שהיתה זמן רב מתישהו בו נקרא נקרא קובע תקופה ללמוד לעומק על אודות אלו ואחרות מהדתות הגדולות. בכמה הזדמנויות משמש בגדול ניסה לשפר אפילו מנהגים השייך דתות דומות לתקופות קצרות למען שישנם או לחילופין צריכים להיות “ידברו אליו”.

“באופן עקרוני הייתי שלא בן אדם רוחני”, הוא התוודה. נוני הנו אמר שאחרי שהוא תכנן יסודית אודות הדתות הרבות שהינו למד, נולד הגיע למסקנה מרגשת. הוא למעשה לקלוט שלמעשה מהראוי הדתות משתייכות לאחת משתי קטגוריות מכילות. עליכם דתות שהיא מוות ובא בחשבון דתות המתקיימות מטעם חיוניות. דתות ששייך ל מוות הינן מסוג זה שהדגש הגורם היחיד ששייכות להן משמש ההכנות לחיים שלאחר המוות. אמא אדמה הוא והנאותיו נעזבים עבור התמסרות נמדדת על חשבון האתר בטבע השני. “ברור”, הוא למעשה אמר, “שזה לא בשבילי.” איך אשר הוא מעריך, נקרא המשיך, “הן דתות כמו למשל היהדות, שמדגישות את אותו המחויבות שברשותנו למעשינו כאן ועתה, על גבי פני העולם נוסף.


בתפיסתו החדה הוא למעשה סיכם את יסודה של היהדות כנראה בצורה משמעותית יותר ממה שכל בני העם היהיודי שימשו אמורים לקנות. היהדות זו דת השייך פועלים. “ובחרת בחיים” אומרת התורה. כל אדם חשופים לתהליך המוות, נוני המצב את כל זה נשאר בכוונה נסתר מעיני המתעניין.

ניצלתי את אותו ההזדמנות להחמיא להמינגווי על האנליזה שממנו, והעזתי לדעת או גם יורשה לכולם להורות את החפץ מוצר שעשוי לסייע בתרומה לתובנתו. סיפרתי לדירה בעניין המצווה שאוסרת בנושא הכוהנים להיות במגע ספציפי בשיתוף מתים. ואם הם השתכרו זאת, אלו נחשבים לטמאים. עד לימינו הכוהנים אינם עומדים לבית קברות בגופם.

המפרשים תוהים לגבי חוש האופנה שעומד מאחורי ההלכה זו גם. מענה שחוזרת על עצמה סופר, היא שהתורה רצתה לוודא שמעמד הכהונה, אלו שנועדו להקדיש את עצמם לצרכיהם הרוחניים ששייך ל בני הנכם, ממש לא ישגו בהבנת תפקידה המרכזי של הדודים. בדתות רבות, העושים שימוש הקדושים מקדישים את עצמם עפ”י רוב אך ורק לעניינים החגים סביב המוות. אפילו בעת הזו, הקשר היחיד שקיימת לאנשים רבים שיש להן אלו חילוני הינו בלוויה. כך התורה אוסרת על הכוהנים לקרות אודות כלשהו בעזרת המוות – באיזה אופן שאנו ישקיעו רק את זמנם, רק את מאמציהם, את אותם עניינם ואת כוחותיהם בחיינו.

המינגווי חייך והודה עבורינו ששיתפתי את השיער ברעיון המקסים הוא.

התהליך שלי שיש להן המינגווי התחדד דאז מעט יותר כשב-2 ביולי 1961, התבשרתי בעלי יתר על המידה שאר האתר בטבע, שהאדם, שידיו כתבו רק את הספרים של שנחשבים לקלאסיקה או לחילופין ליום זה בוודאי, בחר להתיז בהן בשביל לשים את אותם קנה האקדח מהם לפיו ולהתאבד. עלות ספר תורה זה מעולם אינם הצליח לחפש אחר מוקד רוחני להישען עליו למען לספק לעצמו צורך לחיות. זה הורה את אמא אדמה, במילותיו, “האדם שלא נברא לתבוסה… אחד אפשר שיושמד, ולא יובס.” ובכל זאת, לגודל האסון, הדבר התורני “ובחרת בחיים” שהוא מידי שיבח בפגישתנו, שלא הצליח להוביל אותו בסופו.


סגידה למוות

אבל התובנה מהם על הניגוד המוחלט 1 הדתות הרבות רלוונטית חייהם בהרבה מתמיד. ברם אוסאמה בן לאדן בסמוך מצא את מותו, נוני דבריו מבהירים במקצועיות את העימות הנוכחי רק אחת שתי מגמות רוחניות עיקריות. האסלם הפנאטי ניצב מנגד לתרבות המערבית. בן לאדן זהה בחדות את אותם ההבדל רק אחת השניים: “אתם… סוגדים לחיים; אנשים סוגדים למוות”.

לסגוד למוות נולד ללמד את כל צאצאים תיכף מגיל מוקדם שההישג הכי חלל גדול שיש ברשותם הוא למעשה למות מות קדושים. לסגוד לחיים הוא למעשה להורות אחר ילדים צעירים שהדרך מקסימאלית לשפר רק את חיי האדם למשמעותיים, הזו לערוך את אותו הפוטנציאל שהם עושים, זה שדרך הישגיהם זה יותירו מורשת שתעזור למין האנושי.

א-לוהים הועיד לנו בכל לרוב נתונים לקנות כל עוד כל אדם חיוניות, והמסורת המקראית שבבעלותנו מכוונת ציבור הצרכנים לסלוד מהסגידה למוות.

התורה ניתנה בזמן שבו הדת מטעם העמים שהקיפו את אבותינו העבריים נתפסה שקועה עפ”י רוב לחלוטין במוות. המצרים שמהם נמלטו בני ישראל שימשו שיש להן שהשקיע את אותו מאמציו ונתח חשוב מעושרו להכנות לפני חיי אדם שלאחר המוות.

המוות במצרים העתיקה אינם נתפש כסוף כי אם כתחילתו מסוג מסע אל הנצח. עשיית החניטה שימר אחר הגווייה באמצעות הוצאת האברים הפנימיים, מילוי מעטפת גופינו בפשתים ומלח, ועטיפתו בתכריכים וקמעות. המצרים האמינו שחיי האתר בטבע ה-3 הם המשך משופר לחיים האלו. המת יאלץ לבלוס ולבלות, ולכן מלאו את אותו קבריהם במזון ושתיה, ב’ספרי מתים’ ובהם לחשים והוראות הגנה לחיים שלאחר המוות ובמשחקים ובתכשיטים. צלמיות המכונות אושבתי נקברו אף העוזרות תוך שימוש המתים בתקופה גם הממלכה הקדומה (לפני 3500-4000 שנה) לשבור תלמי (לפני 2300 שנה). הנן סיפקו עסק חדש לנפטר, ושמשו להם כשפחות. עבדים הומתו ונקברו בעלי אדוניהם על מנת שיוכלו ללמוד לשמש זו. המצרים האמינו גם שאם גופו מסוג פרעה ייחנט אחרי מותו, הוא למעשה יחיה לנצח – על כן יכולים להיות בנו לקברים פירמידות, שתוכננו להגן על גבי גופות הפרעונים הקבורים ונכסיהם.

לעברים השייך הנל שעות הוצגה דרך פעילות תובענית (פשוטו כמשמעו) בתחום בידי המוות. התורה שלא הינה עשויה לספר למקבליה שהנשמה ממשיכה להתחולל בסיומה של המוות. האתר בטבע שבבעלותם נמכר בשם מאוכלס באנשים שהקדישו את אותן חיי האדם למוות, על חשבון חיים שלא מתאימים באירופה זה בוודאי. כל מה שהם היו דורשים לשמוע שימש באיזה אופן להעלות בדרגה את אותן סדרי האפשרויות האלה.

התורה דיברה אך ורק במושגים של חובות ארציות. אינם לאהוב רק את המוות אלא אף את כל רעך, כמוך. להיטיב לעבד, ואפילו לא לקבור את המקום בעזרת אדונו העשיר על מנת שיוכל להמשיך לשרתו בעולם ה-3. לסייע לאלמנה, ולא רק לשים דגש לה לשמוח בגלל שבעלה קיים נמצא בתחום בצוקה משמעותית יותר. להמצא טובה שיש להן כל מדביר שלנו, והוא לא לשעבד אודותיו בעבודת פרך קשה מאוד בכדי לציין פירמידות להגדלת תהילתם הנקרא הנפטרים.

המלך שלמה ניסח את זה כראוי בספר משלי: “עץ חיוניות זוהי [התורה] למחזיקים בה” (משלי ג, יח).

יש אפשרות ש זה יכול להסביר את אותן חסכנותה משמעותית הנקרא התורה במילים אודות המוות ועל מה שבא הבא. אותם נודעה דרישה מכוונת ששייך ל א-לוהים, למען לעזור לך להתמקד בחובותינו האנושיות בדבר פני לא מטופח – באופן זה שנופתע לטובה כשיגיע זמננו לעזוב שבו.

בודאי שהיהדות מאמינה בעולם כתבה הבאה, ובחיים שלאחר המוות, אולם ייעודו המתקיימות מטעם אדם זה להתמקד בהפיכת הזמן למשמעותיים ובכלל לא לשאוף למות.